"אין עשן בלי אש, ואין אש בלי…."
אוגוסט 1998, מוצב טייבה, רובאית 13, אני מ"מ 2 ומפקד המוצב.
שנה עברה מאז המארב המוצלח שהסתיים במה שמכירים כ"אסון השריפה בסלוקי" (סיפור האירוע בלינק בתגובה הראשונה). אז זו היתה מחלקה 2 בפיקודו של דותן דרוק שיצאה עם המ"פ אופיר ליוויוס אל הנקודה הזו, והנה רובאית 13 חוזרת להשכיב מארב באזור מפגש הואדיות באגן הסלוקי, לא רחוק ממפגש הסלוקי עם הליטני, בפעם הראשונה מאז.
בין שני הקווים שלנו, היה קו של צנחנים, פלחוד 202 והם יצאו לשם פעמיים אם אני זוכר טוב, וגם אז היו להם שם אירועים חריגים. אם יש כאן מישהו משם נשמח לתזכורת!
הפעם יוצאת עם ליוויוס מחלקה 1 בפיקודו של המ"מ אבינועם צדוק המלך (אבינו). מחלקה 2 שלי כאמור תופסת את המוצב, ומחלקה 3 בפיקודו של עמית כהן מהווה כוח חילוץ. למיטב זכרוני התכנון היה לשכב שם 72 שעות.
אני לא זוכר אם זה היה כבר ביום הראשון או השני למארב, אבל מתישהו בבוקר התחילה שריפה באזור הואדיות סמוך לכפר קאנטרה. הפעם לא כתוצאה מירי, אלא כנראה שריפה טבעית או חקלאית.
מרגע הדיווח הראשוני על השריפה – כל הגזרה על הרגליים!
כאמור, אני לא זוכר הרבה פרטים, אני זוכר שהאוגדונר אפי איתם כבר העלה מסוקים לאוויר, צוותי רפואה כבר היו מוכנים על הגדר, ותוך זמן קצר מאד, הגיע אלינו למוצב מח"ט הגזרה שמואל זכאי עם החפ"ק שלו, כדי לפקח על החילוץ מקרוב. אני חושב שגם המג"ד תמיר ידעי הגיע למוצב, או שהוא היה במקום קרוב מוכן לצאת לחילוץ. החשש מאסון שריפה נוסף נכח במלוא כבדותו באוויר הדחוס גם ככה.
בשלב כלשהו, השריפה הרגועה יחסית, הפכה לשריפה מטורפת! להבות בגובה של עמודי חשמל התפשטו במהירות מדהימה (מעל 60 קמ"ש להערכתנו) ושרפו את כל מה שבדרך… החבר'ה בשלב הזה כבר יצאו מהעמדות ועלו לשיא גובה כדי לא להיתקע בואדיות. בהתחלה הם נכנסו לאיזה מבנה נטוש, אבל האש הגיעה גם לשם, אז הם יצאו לשטח הפתוח והיו במין מצב פסיכי כשהם עומדים חשופים בעומק השטח, באמצע היום, עם משולשי חבישה רטובים על הפנים, כמו מטרות נעות… ככה אבינו תאר לי את המצב אח"כ.
אגב, הקרדיט להמצאה הגאונית של המשולשים הרטובים – הוא לנו, מהפעם ששרפנו את המוצב 
אני זוכר שהיה דיון האם לתת להם לחלץ את עצמם רגלית, או לשלוח להם חילוץ רכוב. לדעתי הם חילצו כמה ק"מ רגלית ואז חברו אליהם הנגמשי"ם.
כאמור, אני לא זוכר הרבה, אבל סצינה אחת מכל הסרט הזה זכורה לי היטב – בתוך כל הלחץ וחוסר הוודאות, אני עומד בעמדת העת"ף, לצידו של המח"ט שמוליק זכאי, שנינו מביטים במשקפות אל אזור השריפה, וזכאי אומר בקול שקט ורגוע:
"אין עשן בלי אש, ואין אש בלי ליוויוס"
עולם כמנהגו נוהג… היה בזה משהו מרגיע… 
