יום אחד, מתישהו בשנת '93 לערך, מגיע צוות של הסיירת לריחן, כאשר באחה"צ של אותו היום מגיע ארז גרשטיין במוסלקת שלו ויותר מאוחר האלוף במסוק. בשלב זה הקשתים כבר בעמדה לצורך הגנת המוצב. כשהאלוף מגיע, נכנסים לחדר אוכל כל הגורמים שאמורים להשתתף בביצוע של הערב – הכוח מהסיירת, קצין מחה"ן צנחנים (שהיו אז במוצב) שישתתף כקצין חבלה, צוות הטנק וצוות התצפיתנים. למותר לציין שכולם ידעו על הביצוע והיו מוכנים על המפות והתפקידים שלהם, אבל היחידים שלא נספרו היו הקשתים. פתאום נכנס אלינו מישהו לנגמ"ש ואומר לי "ארז רוצה אותך בתחקיר, ותביא איתך את המפות שלכם". אני נכנס לחדר האוכל בעיצומו של התחקיר, מקשיב בקשב רב למה שנאמר וחושב לעצמי מה הצוות יוכל לעשות.

האלוף מתחקר את כל מפקדי הצוותים ואני בפעם הראשונה מתחיל לחשוש – הוא שואל כל אחד על תפקידו בביצוע, מה הוא הולך לעשות ואיך. את מפקד הצוות הוא שואל על שיטות הסוואה, ואת קצין החה"ן על דרכי פעולה עבור כל מטען שהם מסוגלים למצוא. השאלות קשות ומדויקות, ואני מתחיל להבין היחיד מכל החדר שלא באמת יודע מה קורה זה אני, ועוד מעט מגיע תורי. יהיה מופע סטנד-אפ. נגמרו כל השאלות וארז אומר לאלוף "קרא לקשת". האלוף מסתכל ברשימות שלו ואומר "אבל הם לא אמורים להשתתף". ארז עונה לו שהוא משתמש בכל מה שיש לו ואני מוזמן לתחקיר. אני מבקש מראש להזהיר שאני מכיר את האירוע רק מעכשיו ושאנסה לתת תשובות ככל שאוכל. ואז מתחיל התחקיר והאלתור במקביל. האלוף מצפה ממני להכיר את הכל – את צירי ההליכה, את נקודות המפגש של שני הראשי ועד היכן אני יכול לתת סיוע. כאשר הכל נגמר, האלוף אומר "כמעט טוב, אבל תעבור שוב על החומר כדי שהכל יהיה ברור". בערב יוצא הכח בשני ראשים לכיוון פיתחת פלמריה, כאשר שני הראשים אמורים להיפגש בשעה מסוימת בכיפה שנקבעה מראש, ומשם לרדת מהצד השני של הכיפה, כך שאף אחד יותר לא יראה אותם.

בשעה היעודה מודיע כוח א' שהוא על הכיפה וכך גם כוח ב', אבל הם לא מוצאים אחד את השני. התצפית מזהה על הכיפה היעודה רק כוח אחד ומתחיל בלאגן קטן בקשר. אנחנו בנגמ"ש הקשת עושים ניתוח מפה זריז ומגלים כיפה נוספת, קרובה מאד לכיפה השניה. אני מחליט לנסות את מזלי. בחוצפה משתלט על הקשר וקורא לכוח אחד לבצע תנועות רגליות על הכיפה שלו, בסריקה קטנה מצליח לזהות אותם על הכיפה השניה ובאותה שיטה מגלה את הכח השני על הכיפה הנכונה. בעזרת הכוונה קצרה, שני הכוחות חוברים והביצוע ממשיך.

מפה לשם בצהרי היום לערך, המארב מתגלה, ולאחר בלאגן הכוח שחיכה במעבר חונה יוצא ומחלץ אותם. הנה, כך הקשתים הצליחו לעזור לסיירת גולני, כשארז אומר להם בתחקיר המסכם "הקשתים היו צריכים ללמד את סיירת גולני ניווט?!"