אני קורא את הסיפורים שלכם וניזכר בימים ובלילות שהיינו מזנקים לנסות לעזור. שומעים ממעל את הקשר. מפענחים את מילות הקוד ומבינים שהגענו בזמן, או שאחרנו. כמה מוזר שדווקא שמות של פרחים נתנו לקודים המבשרים אסון.
טסים מעליכם ומביטים בשיירות. אחד מביט אל ראש השיירה והשני אל אחוריה. ממתינים לפיצוץ שידענו שיגיע. מקווים שהכל יעבור בשלום למרות הכל. מלווים את האנפה ומקווים שיצליחו להציל את הפצועים. שומעים שכבר נחתתם ברמב"ם וחוזרים לאותו המקום להזנקה הבאה שלא איחרה לבוא.
חיבוק.
