מארב ארטישוק, אני סמל של דני שחם, מ"מ 5. אלי גורן, מפקד מנוסה ואחד המפקדים המוערכים במוצב מפקד הטנק. כמו שכבר סופר, יצאנו וחזרנו כי הגשש לא הרגיש טוב. החלפנו גשש ויצאנו שוב. את המרצדס שברחה והבחורה שתולה כביסה ונכנסת הביתה אני זוכר היטב, היה משהו מוזר בכל הסיטואציה הזו, ובאמת נתן תחושה שמשהו יקרה הלילה, שמחכים לנו איפשהו.

מגיעים לעמדה, ודני יורד להצפין את הטנק. לא עוברת שנייה ובקשר אני שומע את אלי, מדווח שהוא מזהה חולייה עם טיל מכוון אלינו ושנייה אחרי כבר משחרר פגז. חוליית נ"ט של 3 מחבלים מחוסלת. אני לא ממש זוכר אם בדקות הבאות פרקנו או התכנסנו בנגמחון, אבל מהר מאוד אלי זיהה חולייה נוספת וגם אותם חיסל. עוד 3 מחבלים הרוגים. מפה המשיך לילה של בריחה שלנו והטנק ,פצמ"רים ,מסוקים ,וחוליות נוספות כנראה. עברנו את הלילה הראשון ולמחרת בבוקר, בעמדה אחורית, הכניסו לטנק תחמושת והביאו אספקה לכוח החי"ר. מתכוננים לטובת מארב בטן על גופות המחבלים בלילה הבא. אני אחד מאלו שיצא חזרה והצטרף לכוח הרגלי.

במהלך היום עשינו נוהל קרב מהיר, תרגולות, והכנות ללילה.

את הכוח הוביל אדי הסמג"ד וערן מגן, מ"מ 7 של המסייעת. לא זוכר מאיפה יצאנו, אבל זוכר הליכה קשה וארוכה, מלאה בבולדרים ולילה די מואר. בשלב מסוים ההליכה נהפכה קלה יותר, הולכים לכיוון מערב בערוץ רחב ושלוחה לא גבוהה מצפון לנו, בצד ימין שלי. הלכתי בחוד עם חפ"ק הסמג"ד, בצד ימין של הכוח. בשלב מסוים אנחנו מוצאים על הרצפה מעיל צבאי כלשהו ספוג דם. מבינים שאנחנו קרובים. כמה דקות לאחר מכן אני פתאום שומע דיבורים בערבית ורואה באמר"ל מחבל סוחב משהו – בחור גדול, בשיא גובה של השלוחה מצפון, 150 מטר מאיתנו. מדווח לכולם ומיד נשכבים במקום. מפה מתחיל הסרט. הטנק, כמו שאלי כבר סיפר, ראה אותנו ואת המחבלים אבל לא היה סגור על מי זה מי בדיוק. עברו כמה דקות בהם אלי מוודא שאנחנו זה אכן הכוח בערוץ ושהמחבלים נמצאים על השלוחה – והפעם בהכנה מוקדמת יותר – הוא משחרר קודם פלאשט, אני חושב, ועוד כמה פגזים שמחסלים את החולייה.

בשניות שלאחר מכן אנחנו רצים לכיוון השלוחה הדרומי של הערוץ, מטפסים קצת ומתיישבים זריז בצורת בננה לכיוון צפון. אם אני זוכר נכון, מימיני עזר מחזור אוג' 95 ומשמאלי בני סטריש, בן מחזור ומחלקה מהמסלול. בדקות הבאות כל העולם ואישתו יורים על כל העולם ואישתו. הטנק יורה על המחבלים, המחבלים יורים על הטנק, הכפרים של קו אדום – מג'דל זון בעיקר, אני חושב יורים  – על מוצב רותם ועלינו. טבק, מוצב ארטילריה מאחורינו, יורה מעלינו על הכפרים. פתאום אני מזהה שטס לעברי כדור אש בצורה סיבובית ולא יציבה – סאגר! אני תופס את הראשים של עזר ובני ומוריד להם ולי את הראשים, מתפלל שהסאגר יעבור מעלינו, ובמזל הוא עובר לא הרבה מעלינו, כשאחריו מצטרפים עוד איזה סאגר ולפחות RPG אחד, עד שאלי הוריד גם את החולייה הזו.

יושבים ככה איזה חצי שעה כשכל הגזרה יורה מעלינו, ומתחילים תנועה חזרה דרומה. אין מה לחפש פה יותר. באור ראשון מתיישבים על איזה ציר בדרך לארץ, ממתינים לספארי שתבוא לאסוף אותנו. פותחים את התיקים עם כל הסנדוויצים שסחבנו, חחח, ומתפנקים עליהם.

2 לילות בלתי נשכחים עם אנשים בלתי נשכחים. גברים אחד אחד. לא יודע איך כל אחד זוכר את הלילה הזה וזה שלפניו, ככה אני היום זוכר אותם. בסיום היומיים האלה הטנק חיסל 13 מחבלים והציל לפחות 12 לוחמים, שאפו ענק לצוות הטנק

כבוד להיות חלק מהסיפור הזה.

– לסיפור מהזווית של אלי גורן – "חשבתם נכון וביצעתם נכון"