הערת אזהרה חשובה – הכתוב פה נסמך על ההבנה שלי את האירוע וחלקו (ציון השעות המדויקות) מבוסס על העובדות בוועדת החקירה שהתקיימה מיד לאחר האירוע. לא פרטתי כאן את הכל וחלק לא נכון לפרט כאן בפייסבוק. מעבר למחלקה שלי פעלו כוחות חילוץ וסיוע רבים – הסמ"פ עם מחלקת כוננות מהפלוגה, חפ"קי מג"ד 13, מח"ט 769, מח"ט מערבית ביק"ל, מסוקי קרב, מסוקי הפינוי, צוותי 669, תצפיות ועוד ולהם ייתכן מבט דומה ושונה על מה שהתרחש.
סיימתי קורס קצינים, לא חזרתי לאגוז והגעתי להיות מ"מ 2 ברובאית 13 במוצב טייבה. אחרי שבועיים וקצת מאז שהגעתי, מגיע מ"פ חדש לפלוגה הרובאית ואנחנו מתכננים מארב במפגש הוואדיות בריך וחלת-צלח-סעד כ- 800 מטרים מזרחית לבריך-סלוקי וצפונית לקנטרה. מבצעים נוהל קרב ודוחים את היציאה למארב ביממה, כך שיוצאים ב- 26 באוגוסט למארב של 60 שעות. המחלקה יוצאת עם חפ"ק המ"פ כאשר הקשר שלו הוא אושרי שוורץ, לוחם מהמחלקה. אני מוביל את התנועה, מגיעים לנקודת הפיצול, מזדהים על השטח, מתצפתים ונותנים לכוח ההולם בפיקוד המ"פ לנוע לעמדותיו ונכנסים לעמדות מארב יום כאשר אנחנו מפוצלים לשלוש עמדות: עמדת המתריע בפיקודי בשלוחה המזרחית למפגש הוואדיות ולחלת צלח-סעד ושתי עמדות של הכוח ההולם, אחת בפיקוד המ"פ ואחת בפיקוד הסמל.
במהלך היום הראשון אין אירועים מיוחדים מלבד רועה צאן שראינו מסתובב באזור מפגש הוואדיות סלוקי ובריך כ- 800 מטרים מאיתנו ולא היה חשש שזיהה אותנו. ביום השני של המארב, 28 באוגוסט, מגיעים המחבלים. 09:00 אני בסבב שינה, הסגן שלי בעמדה מעיר אותי לזיהוי של 3 מחבלים שנעים לכיוון שטח ההשמדה ממערב למזרח. מעירים את כל הכוח, אני מעביר את הזיהוי לשאר העמדות ולחפ"ק. המ"פ מנחה להמתין עם הפתיחה באש לרגע המתאים, אנחנו שולטים בשטח וממוקמים בעמדות השולטות בצורה מעולה על שטח ההשמדה שהם נעים לתוכו. בינתיים אני אומר לאורן איזו מתנה הוא קיבל כמחזור אחרון – נוב' 94 וכך לכל העמדה, זה נראה מבטיח מאוד בשלב הזה.
09:20 מזהים שלושה מחבלים על השלוחה מערבית לשלוחה עליה נמצא הכוח ההולם כאשר יש ואדי (חל עוג'ה) המפריד בין הכוח ההולם של המ"פ והסמל לבין קבוצת המחבלים השנייה. המ"פ מגדיר את התנאים לפתיחה באש ואנחנו ממתינים. במהלך ההמתנה מחבל אחד עוזב את שני המחבלים שנעו בתוך הוואדי ומתחיל לחזור מערבה, אנחנו מחליטים שלא לפתוח באש כי המצב לא אידיאלי מבחינת שאר המחבלים.
10:15 פתיחה באש של העמדה שלי לעבר שני המחבלים ב"שלושת העצים", הצלף אורן זריף והחובש-קלע רועי שוקרון מתחילים בירי ואח"כ מצטרפת שאר העמדה בירי של מספר כדורים, המחבלים נופלים. המ"פ מדלג לפנים ופותח באש לעבר שני המחבלים ב"שלושת העצים" והמחבלים נהרגים (אולי כבר מתו מהירי של הצלף והקלע דקה שתיים קודם לכן). הסמל מדלג מערבה ופותח באש לעבר שלושת המחבלים הסמוכים הנעים בשלוחה מולו והמחבלים נכנסים לתוך שיח גדול שבהמשך יתברר שיש בו מחסה סלע שיגן עליהם מרוב הירי. הסמל מבצע ירי מטולים ומקלע נגב לעבר השיח אליו נכנסו המחבלים ואין תזוזה מהשיח. העניין הזה יימשך מספר שעות, ייכנסו מסוקי קרב, בפעם הראשונה לא יבצעו ירי ובפעם השנייה יבצעו ירי תותחים לתוך השיח ויסיימו את התחמושת ועדיין ללא ידיעה מה התוצאה. במקביל, כמה דקות לאחר הפתיחה באש החטיבה המרחבית הפעילה אש ארטילרית לעבר מפגש הוואדיות סלוקי ובריך למטרת חסימה (אחרי טיווח שהחל מיד לאחר הפתיחה באש). האש המסיבית (עשרות פגזים) שהונחתה במפגש הוואדיות הדליקה אש והחלה לנוע מזרחה באיטיות רבה בתוך וואדי בריך ועל השלוחה הצפונית שלו.
13:40 לערך, המחבלים מתחילים לצאת אחד אחד מתוך השיח ומנסים לחלץ עצמם, עמדת הסמל מבצעת עליהם ירי, חלקו בהכוונה שלי בשל גובהה של העמדה, כי הצמחייה מסתירה את המחבל לקלע בעמדת הסמל כאשר המחבל זוחל צמוד לקרקע. במקביל, אנו דנים בין עצמנו ועם החפ"ק על אופציות החילוץ בשל האש, לא מעריכים כלל את הסכנה לחיים אלא חושבים שהסכנה היא לכוויה פה ושם, האש לא משמעותית כל-כך בשלב הזה, נמוכה יחסית ומתקדמת לאט. מה שיותר מפריע זה העשן, מקשה על הראייה ועל הפעלת המסוקים. כך גם מדווחים המסוקים. האש מתקרבת, אני מדווח כל העת לחפ"ק על מיקום האש ועל המצב שלנו מול המחבלים שעמדת הסמל ממשיכה לבצע עליהם ירי ולבסוף, ממש דקות לפני החילוץ כל המחבלים נהרגים. המ"פ מנחה להתארגן לחילוץ, מתכננים חילוץ מסודר, חבירת עמדות ההולם, חיפוי שלי בזמן התנועה שלהם לכיוון השלוחה שלי, חבירה שלי ותנועה אחודה לאוכף ממנו ירדנו לעמדות. מתארגנים בעמדה, אוספים את הציוד והכל מוכן לתזוזה.
14:14 המ"פ נותן פקודת חילוץ, כל עמדה לעצמה, האש הפכה לעוצמתית ביותר וטסה אלינו. האש מגיעה במהירות לשני הכוחות ההולמים, אושרי שוורץ מכוח המ"פ (שימש הקשר שלו במבצע) ושמעון יידג (עמדת הסמל) נהרגים, שומט קסהון (עמדת הסמל) נפצע באורח אנוש וימות כעבור ארבעה ימים, השאר נפצעים ברמות שונות וכולם מפונים מהשטח על-ידי מסוקי הפינוי (אנפה ויסעור) למעט המ"פ שנשאר בשטח. לכוח שלי יש יותר זמן, אני מוביל את הכוח במעלה וואדי חלת-צלח-סעד, בשלב מסוים נוסף לוחם מעמדת הסמל אך כאשר מגיעים לחלקה העליון של שלוחה מזרחית לוואדי, חסרים שני לוחמים, אורן זריף ורועי שוקרון. אני חוזר לוואדי וסורק אותו, את כל נתיב הריצה שלנו וסביבתו ולא מוצא אותם. מח"ט מערבית ביק"ל עם החפ"ק שלו ימצא אותם מאוחר יותר כאשר ירד מקנטרה לעבר הוואדי, יזהה אותם וינחית מסוק פינוי שלישי (בלק הוק).
חפ"ק מג"ד 13 חבר למ"פ וסייע לפינוי הפצועים למסוק היסעור שהגיע עם צוות מ- 669, חפ"ק מח"ט 769 הגיע גם הוא, אסף אותי ליד קנטרה, שלח את הלוחמים של העמדה שלי לקנטרה לכוחות החילוץ, וחברנו למ"פ ולמג"ד 13 ויצאנו לסריקות אחר אורן ורועי, שכאמור, נמצאו ע"י מח"ט מערבית ביק"ל כמה דקות מאוחר יותר.
לזכר לוחמיי במחלקה 2 ברובאית 13:
רועי שוקרון ז"ל
אורן זריף ז"ל
אושרי שוורץ ז"ל
שמעון יידג ז"ל
קסהון שומטו ז"ל
וכפי שאני נוהג לכתוב מדי פעם בימי הזיכרון ובסוף אוגוסט,
משהו ממני נשאר שם, וגם התעצב שם, בפיצול הוואדיות בדרום לבנון, 28 באוגוסט 1997.
