אחד הדברים שהטריפו לי את השכל היה רמת המודיעין הנמוכה שירדה אלינו, המפקדים בשטח. כל יום ראשון היינו מקבלים איגרת ממודיעין פיקוד צפון שבה היה מידע לעוס שחוזר על עצמו: "בכוונת ארגון מחבלים לבצע פיגוע במתווה של תקיפת מוצב, ירי מנגד ו/או חטיפת חייל, הנחת מטענים, ירי טילים" וכל הדברים הרגילים. נו שיט, שרלוק, האם זה כל מה שצה"ל הכל יכול מספק לכוחות בשטח? האם זו רמת המודיעין שמגיעה לטובי בנינו? מה לגבי מתי, מי, איפה ואיך כל זה הולך להתבצע?

כשהייתי מ"מ חוד ברובאית רותם בקו בינת ג'בל 96, התחלתי לשחק ברעיון שלאחר מכן פיתחתי יותר לכשהייתי סמ"פ ומפקד כרכום בקו של חורף 97-98. הבאתי מהבית מכשיר קשר אזרחי, סורק תדרים קטן שהיה לי מתחביב מצנחי רחיפה בו עסקתי – מכשיר איתו ניתן לסרוק ולעלות על רשתות קשר של חיזבאללה. בוקר עצל אחד, בזמן שהשריונרים היו עסוקים בטפ"ש, שמעתי בקשר משהו בערבית שנשמע חשוד, קראתי לתמיר הגשש שתרגם שהם מדברים על הטנק בג'בל בלט (כרכום). הבנתי שכנראה עלינו פה על משהו. במקרה באותו זמן היו במוצב צוות של 212 שסגרו לעצמם עמדה בשמיכות סקביאס ותיצפתו עם מכשיר, שהיה אז סודי, שפותח במטרה לזהות חוליות טילים. ביקשתי מהם לסרוק את יעטר. עברו כמה דקות והם אכן זיהו תצפית מתוך חלון של אחד הבתים. אות הקריאה של התצפיתן הוא 98, לפעמים כשהוא לא ענה אז גם קראו לו מוניר. מאוחר יותר שמענו אותו מדבר עם בחור בשם פלח ואז התחילה הפגזה. לאט לאט עם הזמן עלינו על עוד כמה בעלי תפקידים ואותות קריאה. אם היינו שומעים את מוניר ופלח עושים הקמת קשר, ידענו שעוד רגע מתחילה הפגזה – מהר מתארגנים ונכנסים לכוננות ספיגה דקות לפני שהפגז הראשון יוצא מלוע המרגמה. זה לא תמיד עבד ולא תמיד ירו עלינו מאותה המרגמה אבל כשזה עבד זו היתה פריווילגיה שימושית.

בוקר שמשי אחד, מוציאים תו"ס בסבך מסביב למוצב בפיקודו של אסף רוזנפלד ז"ל, אני שומר איתו על קשר עין וחיפוי נצור מהסוללות. פתאום שומע לחישות בקשר, מעוצמת הקליטה החזקה מבין שכנראה יש חולייה קרובה ומכין את אסף להיתקלות. לא עוברת דקה ופגזים מתחילים לרדת על הכח של אסף, הם נשכבים ומחכים לנפילה הבאה, מתרוממים רצים עשר שניות ונשכבים לפני לנפילה הבאה, עד שחזרו בדילוגים אל המוצב בשלום. ביצענו ירי לכל הכיוונים (זה תמיד הרגיש לי כמו לצאת לפאב של המתנדבות בקיבוץ, יורה ללא אבחנה בתקווה שאולי כדור אחד בטעות יפגע באיזה מחבל או איזו מתנדבת שיכורה). באותה תקופה גם קיבלנו את נ.צ היציאות ממכ"ם הנורית ושמתי לב שכל יום מטווחים אותנו ממרגמה אחרת. נוסיך לזה שאם יש מחבלים בסבך ליד המוצב סביר שמכינים לנו הפתעה.

כמה ימים מאוחר יותר, כח של מרץ 7 עבר דרכנו בדרך למארב בפחז/פלוס למרגלות המוצב. לאחר היערכות, בעודם הולכים לנקודת השכיבה, הופעלו עליהם כמה כלימגורים וארבעה מחבלים פתחו באש מהמצוק שמעל. הנגביסט ניקולאי רפפורט נהרג במקום ויש מספר גדול של פצועים, ביניהם מפקד הכוח. שני לוחמי חיזבאללה מחוסלים בחילופי האש והשניים האחרים נעלמים בסבך. לכוחות החילוץ שהגיעו מזרעית ולכח הכוננות של כרכום בפיקודו של אסף שירדו לשטח מתלווה תמיר   הגשש המנוסה של כרכום. הוא סורק את אחת הגופות וחוץ מפסוקים מהקוראן, טבעת עם אבן שחורה – טבעת של הכוחות המיוחדים של חזבאללה – וכמה שוקולדים במילוי קרם תפוז (השוקולד היה טעים, למילוי היה טעם קצת מלאכותי. 6 מתוך 10 ציון כללי) הוא מוצא גם מכשיר קשר אזרחי קטן כמו המכשיר שלי. כוח בפיקוד נמרוד, מח"ט 300, ואבי לוי, מג"ד רותם, יוצא לסריקות. ממשיכים קצת במורד הערוץ עד מעבר לעיקול, 9 לוחמים בפיקודו של אבי נשארים במארב חפוז בתוך שיח בעוד נמרוד המח"ט חוזר עם שאר הכוח. המחבלים שחשבו שעכשיו השטח פנוי יצאו מהמסתור והחלו תנועה לכיוון לבנון, נכנסו לתוך שטח ההשמדה ונורו על ידי אבי מטווח קצר. בינגו.

בערב צוות של אגוז הגיע וירד להשכיב מארב על הגופות. אני נשלחתי ביחד עם קובי משה, מ"מ החוד של הרובאית שהגיע עם צוות המארבים שלו מהבית, על מנת שנסרוק ונביא את הגופה שנשארה בשטח אחרי ההיתקלות הראשונה. אחרי אסון השייטת היה נהוג לאסוף כמה שיותר גופות לטובת עסקת חילופי הגופות הנרקמת. כעבור כמה שעות של חיפושים שהעלו חרס התייאשתי, רציתי לחזור לפני שעולה האור. קובי שהיה בחיפוי, ביקש להחליף אותי ותוך שתי דקות מצא אותו. אחסוך מכם את התיאור הגרפי ומה קרה כשסחבנו אותו במעלה ההר (מחבל מזוקן וכבד, חור קטן בלחי ועיסת מוח מצחינה מטפטפת על הכתף – לאוהבי הז'אנר). קצת לפני אור ראשון חברנו לטנק שירד לפגוש אותנו ב-20 חיים, זרקנו אותו על סל הצריח ועלינו זריז למוצב לפני שהפגזים מתחילים לשרוק.

עברו עוד כמה ימים במורד הקו ומודיעים מהחטיבה שיש איזה אלוף מהקריה בדרך למוצב למטרה לא ברורה. בנוהל הקבוע לפני ביקור, מנקים זריז את השירותים והגנרטורים (הרי ידוע ששם קודקודים אוהבים לבדוק). השיירה מגיעה ולמשרד הקטן נכנס מפקד אוגדה 91, אפי איתם, ואיתו ראש מפא"ת, האלוף יצחק בן ישראל, עם קסדה ללא כיסוי, לבוש במדי קרייה נוצצים ומאוד לא קשורים לאופנה העכשווית במוצב. סוגרים את הדלת, מתיישבים ומבקשים לשמוע הכל. סיפרתי להם על התסכול מרמת המודיעין, הראתי להם את המכשיר וסיפרתי בפרוטרוט איך וכל מה שהצלחנו לאסוף. אמרו שזה מעניין ושיבדקו את האפשרות לפתח בעתיד מערכת שתספק מידע בזמן אמת לכל מוצב. האם זה באמת קרה? אינני יודע, אני כבר הייתי אזרח שמח ומנותק.

כמה ימים לפני סוף הקו, באיזה לילה ערפילי, שומעים שוב לחישות חזקות, דקות מאוחר יותר שומעים את מוניר התצפיתן מדווח קשר עין, הסקתי שזו היתה חוליה שהניחה מטענים בחסות הערפל באזור הצפון מזרחי של המוצב, האזור אותו מוניר רואה, מכאן שעדיף להמנע מתנועה בסבך באזור הזה בימים הקרובים. סיפרתי את זה גם לקצין הג'ינג'י מ-931 שבא להחליף אותי ולמג"ד שלו שעמד לידו בחפיפה. המג"ד ישר קפץ, "מה פתאום", אמר, "אנחנו סורקים בכל מקום". שבועיים לתוך האזרחות אני מקבל טלפון מתמיר הגשש שסיפר שהוא מצא את המטען בתו"ס הצפוני והכל טוב.