פלחוד 101, קיץ 1996, 3 שנים אחרי שהפלוגה איבדה 7 לוחמים כולל המ"פ בטייבה, הפלוגה חוזרת לגזרה חזקה מתמיד. תחילת הקו, אנחנו עוד בחימום, יורדים למארב במפגש של הנהיר סלוקי של משהו כמו 3 לילות כחלק מסדרת פעילויות שאותו הכוח הוציא. בראש הכוח איציק ביטון המ"פ (היום עונה לשם תא"ל איציק בר) ואנחנו בשהיית יום לפני לילה אחרון. יום חמישי, הותיקים בכוח כבר מתכננים את היציאה הביתה. שאר הכוח מפנטז על השניצלים של יום שישי. הכוח נקרא בקשר 'פרידמן', על שם הסמ"פ שנשאר לחפק אותנו במוצב.

השעה 17:10 ואני, הקשר, בנמנום אחרון לפני מעבר ללילה. העמדה של הסגן מזהה 2 מחבלים נעים בסלוקי לתוך הנהיר בדרכם לביקור נימוסין בטייבה. שאר העמדות לא מזהות. מתבצעת פתיחה באש כאשר המחבל הקרוב מצליח לברוח מתחת לעמדה והמחבל הרחוק נהרג במקום. "פרידמן במגע, פרידמן במגע, פרידמן במגע". דוד בחמ"ל מבין כמעט מיד מה קורה, אבל בסוף הוא איתנו ומתפעל את העסק. כל העולם ואשתו באוויר – מסוקים, סוללות תותחים, מח"ט, אוגדונר ואני תכלס חושב, איך יוצאים מהסיפור הזה בשלום.

העמדה שלנו פורקת, איציק חתר למגע כמו בספרים ובסריקה בנהיר מזהים את המחבל בתוך מדף סלע. פותחים עליו באש, פצצת מטול לתוך המערה שלו. צעקה אדירה והמחבל השני עולה בסערה השמימה. עוז אילת הגיבור, מפקד העמדה האחורית, עולה בקשר ואומר שהוא שומע יריות. "עוז, האירוע נגמר אתה יכול לחבור". עכשיו מתחיל העסק המסוכן. יום חמישי, למחרת צריך לצאת הביתה, ויוסי בכר, המג"ד האגדי, מעלה בקשר כל מיני רעיונות של מארב על הגופות. במאמץ לא קטן אני מצליח להוריד את הקצינים מכל הרעיונות המשונים האלו.בכל זאת, יום שישי מחר. עכשיו צריך להביא את המחבלים למוצב. לא פשוט. סביב חצות, כוח בפיקודו של יוסי בכר יורד בחבירה לא פשוטה (מרחק קצר מאוד משם הפלוגה איבדה 4 לוחמים בדו"צ 3 שנים קודם), על קו אדום, ומתחיל לנוע בנהיר עם שתי אלונקות. מהר מאוד המשימה מתגלה ככמעט בלתי אפשרית  – השטח סבוך ומבולדר ומחכים לאור ראשון. עולים מהנהיר עם שני החברים החדשים שלנו, שכבר מתחילים להדיף ריח של מוות, חוברים לטנק ומשם שמחים ועליזים למוצב. בדרך, אני בקשר מול ליאור מור, הרס"פ האגדי, ששלוש שנים מאוחר יותר ימצא את מותו בחושניה כשהוא מ"פ מפקדה של הגדוד. ליאור מתרגש ודואג לכמות שניצלים שמספיקה לחטיבה שלמה.

יום שישי בבוקר, צריך לצאת הביתה. מעמיסים את שני המחבלים על האביר שהגיע עם חפ"ק המג"ד וזזים לארץ דרך שער פאטמה. בשער, המנאייקים לא מוותרים על בדיקה של האביר מאחורה ופוגשים את שני החברים החדשי. כמעט התעלפו לנו. 3 שבועות אחרי, באותו מקום, כוח של הפלוגה בפיקוד עמית מרום המיתולוגי פוגש עוד שני חברים. הפעם הם היו יותר זהירים והמחבל הרחוק הצליח להמלט חזרה לספר לחבר'ה. במקביל, המסייעת צדו 3 מחבלי אמ"ל בסלוקי, טיפה דרומה משם.

בסך הכל נגמר בסדר בסיבוב הזה. חוזר למקומות האלו בחלומות. מקווה שיום אחד נוכל להתרחץ בליטאני, אולי עם הנכדים. מוקדש באהבה גדולה ובגעגוע לאלו שכבר לא איתנו.