אנחנו (מחלקת דרגון במסייעת 12) בצבעוני, חורף 95-96, טוחנים את הסלוקי כל הזמן. יוצאים למארב 60 למניפה בעקבות התראות. המ"מ רן כהן, אני עם טאס 6 והמון מים, כולנו כבדים מאוד. מגיעים לנקודת הערכות ומתחיל גשם שוטף, כל הביגוד החם ספוג מים. עוברים לנקודת המארב ומעבירים לילה של גשם שוטף, ערפל כבד, רועדים מקור. בשלב הזה אנחנו כבר מבינים שאמצעי התצפית שלנו – טאס 6, וארו ועכבר – לא יעילים בכלל במזג האוויר הזה ושאוטוטו נצטרך פינוי בגלל מכות קור.

בבוקר קיבלנו אישור להתקפל. מהמניפה לגדר יש 2 דרכים: קצרה, בעליה תלולה מאוד אל הכפר הנטוש או ארוכה, בעליה מתונה דרך הואדי. מתלבטים ומחליטים לעלות 'דוך' בעליה הקצרה. אנחנו כבדים מאוד בגלל כל הציוד למארב הארוך וכולו ספוג מים. מצליחים להגיע לסוף העליה על גבול אפיסת הכוחות ואז העת"ף עולה מולנו בקשר. מסתבר שיש חשד למילכודים בכפר ואסור להמשיך משם לארץ. מקללים, יורדים את העליה התלולה שעכשיו עלינו, חוזרים לנקודת השכיבה ומתחילים בעליה המתונה. מסתבר שבגלל הגשם הכבד היו מפולות בוץ ובקושי מצליחים להתקדם, הולכים צעד קדימה ומתגלשים שניים אחורה.

אני כבר על סף יאוש, עם כל המשקל על הגב ואז אני רואה סלע גדול מולי. כולי מרוצה שסוף סוף יהיה לי מקום יציב לעמוד עליו. אני מניח רגל אחת ומוודא שהסלע יציב, מוסיף את הרגל השניה ופתאום מרגיש את הסלע מתחיל להחליק בירידה למטה ישר לכיוון כפיר. כפיר מחליק בבוץ וכמו שהוא מרים את הראש הוא רואה מולו סלע מסתער עליו ועוד שניה מפרק אותו. המזל הוא שבוסקילה, המינימיסט, הספיק למשוך אותו למעלה כך שהראש לא נפגע, רק הברך. אנחנו מורידים מכפיר את התיק ועוזרים לו להגיע עד השער.