לבנון מזווית של טייס מסוקים שממשיך לעסוק בלבנון בתור פסיכולוג, גם 30 שנה אחרי אירוע בקריסטופני.
הקבוצה המדהימה הזאת מזכירה לי שזה אף פעם לא מאוחר מדי לעשות עיבוד לחוויות קשות ומורכבת. באופן אישי, חוויתי אירועים קשים, כולל אובדן חברים לטייסת, אך הגבתי באטימות רגשית שכנראה שמרה עלי, אבל עם השנים הבנתי שאני משלם מחירים משמעותיים עבור האטימות הזאת, ולאט לאט אזרתי אומץ להתחבר לרגשות הלא נעימים ולשתף בפגיעות שלי. להפתעתי הרבה גיליתי שזה לא מחליש אותי אלה ההיפך, זה משחרר, ואף מעצים.דוגמא לכך מאירוע קשה בקריסטופני, 15.9.87. הטייסת שלי הטיסה 12 לוחמי גבעתי לרכס הקריסטופני התלול, המכוסה בולדרים ענקיים, כדי לבצע מארב, אך נתקלו באש מחבלים תוך כדי הנחתת הכוח. מחבל צלף התחבא בין הבולדרים ופגע בשלושה לוחמים בזה אחר זה: המ"פ רונן וייסמן, המ"מ אלכס זינגר, והמאגיסט אורן כמיל, כולם נהרגו תוך כדי שהם רצו קדימה בגבורה. במשך לילה שלם הלוחמים נלחמו כמו אריות ובסיוע כוחות נוספים מהאוויר הצליחו לחסל ולגבור על חולייה של כ-15 מחבלים. הלילה הארור ההוא נחרט עמוק אצל הרבה לוחמים ובני משפחה, וכולם נשארו עם לא מעט סימני שאלה לגבי אותו קרב.החדשות המעודדות הן שאף פעם לא מאוחר מדי לעשות עיבוד לאירועי עבר. כפסיכולוג המתמחה בפוסט טראומה, יצא לי לחזור עם איציק מרדכי והצנחנים שלו לחווה הסינית בסיני, 30 שנה אחרי מלחמת יום כיפור, וראיתי כמה חשוב זה היה עבורם. כאשר התקרבנו לאזכרה 30 שנה לקרב בקריסטופני, משפחתו המדהימה של אלכס זינגר ז"ל פנתה אלי והחלטנו להרים אירוע משמעותי עבור כולם. ביום בהיר בסתיו 2017 עלינו למוצב בהר דב עם 60 (שישים!) לוחמי גבעתי מאותה פלוגה, ביחד עם הטייסים שהנחיתו ופינו את הכוח ושלושת המשפחות השכולות. עשינו תצפית לקריסטופני מהמוצב שממנו יצא הכוח למשימה, ישבנו במעגל גדול במוצב וכל לוחם סיפר את החלק שלו ואת הרגשות שלו מאותו לילה. בפעם הראשונה אחרי 30 שנה, הצלחנו להבין בדיוק מה קרה שם, והלוחמים הצליחו לבטא רגשות שהיו נצורים עד כה. זאת היתה חוויה חזקה, ומרפא עבור כולנו.
הקבוצה המדהימה הזאת מזכירה לי שזה אף פעם לא מאוחר מדי לעשות עיבוד לחוויות קשות ומורכבת. באופן אישי, חוויתי אירועים קשים, כולל אובדן חברים לטייסת, אך הגבתי באטימות רגשית שכנראה שמרה עלי, אבל עם השנים הבנתי שאני משלם מחירים משמעותיים עבור האטימות הזאת, ולאט לאט אזרתי אומץ להתחבר לרגשות הלא נעימים ולשתף בפגיעות שלי. להפתעתי הרבה גיליתי שזה לא מחליש אותי אלה ההיפך, זה משחרר, ואף מעצים.דוגמא לכך מאירוע קשה בקריסטופני, 15.9.87. הטייסת שלי הטיסה 12 לוחמי גבעתי לרכס הקריסטופני התלול, המכוסה בולדרים ענקיים, כדי לבצע מארב, אך נתקלו באש מחבלים תוך כדי הנחתת הכוח. מחבל צלף התחבא בין הבולדרים ופגע בשלושה לוחמים בזה אחר זה: המ"פ רונן וייסמן, המ"מ אלכס זינגר, והמאגיסט אורן כמיל, כולם נהרגו תוך כדי שהם רצו קדימה בגבורה. במשך לילה שלם הלוחמים נלחמו כמו אריות ובסיוע כוחות נוספים מהאוויר הצליחו לחסל ולגבור על חולייה של כ-15 מחבלים. הלילה הארור ההוא נחרט עמוק אצל הרבה לוחמים ובני משפחה, וכולם נשארו עם לא מעט סימני שאלה לגבי אותו קרב.החדשות המעודדות הן שאף פעם לא מאוחר מדי לעשות עיבוד לאירועי עבר. כפסיכולוג המתמחה בפוסט טראומה, יצא לי לחזור עם איציק מרדכי והצנחנים שלו לחווה הסינית בסיני, 30 שנה אחרי מלחמת יום כיפור, וראיתי כמה חשוב זה היה עבורם. כאשר התקרבנו לאזכרה 30 שנה לקרב בקריסטופני, משפחתו המדהימה של אלכס זינגר ז"ל פנתה אלי והחלטנו להרים אירוע משמעותי עבור כולם. ביום בהיר בסתיו 2017 עלינו למוצב בהר דב עם 60 (שישים!) לוחמי גבעתי מאותה פלוגה, ביחד עם הטייסים שהנחיתו ופינו את הכוח ושלושת המשפחות השכולות. עשינו תצפית לקריסטופני מהמוצב שממנו יצא הכוח למשימה, ישבנו במעגל גדול במוצב וכל לוחם סיפר את החלק שלו ואת הרגשות שלו מאותו לילה. בפעם הראשונה אחרי 30 שנה, הצלחנו להבין בדיוק מה קרה שם, והלוחמים הצליחו לבטא רגשות שהיו נצורים עד כה. זאת היתה חוויה חזקה, ומרפא עבור כולנו.
למי שמרגיש שהשריטה עוד עמוקה, ניתן לקבל מענה טיפולי ביחידה לתגובות קרב בתל השומר. מי שמרגיש צורך לשתף ולעבד חוויות קרב, כבודד או קבוצה, יש כמה כתובות וארגונים שניתן לפנות אליהם. מי שרוצה מוזמן ליצור איתי קשר ואשמח לעזור לחבר למענה שמתאים לכם.
אשמח גם לשמוע אם יש עוד אנשים שסיפור הקריסטופני נגע בהם.
