חורף '99, והפעם חילוץ בגזרת מוצב ליבנה. בזמן המתנה לאישור כניסה למוצב שלנו, רותם, נפשנו בליבנה אצל החבר'ה בפלוגה. המ"פ התותח שלנו, שלימים יהיה קצין שריון ראשי, קורא לי ואומר לי: דניאל, יש צוות שחוזר ממארב ארטישוק (אם אני לא טועה), נכנס לשיפוע צד והלך לו הגלגל הינע באמצע ההר, צריך להיכנס ולגרור אותו לכאן.

בקיצור, לקחנו את אחד הטנקים שהיו במוצב, D9, ויצאנו לדרך. בערך 1.5 – 2 ק"מ פנימה מוצאים את הטנק כפי שרואים בתמונות. נתנו בהתחלה ל-D9 לעשות את העבודה כדי שיישר את הקרקע לפני שנגרור את הטנק, אבל מה? באחד הסיבובים שלו, גם ה-D9 מתהפך. אני עולה בקשר לדווח וחושבים שאני מסתלבט עליהם. כבר מתחיל להיות אחרי צהריים, אני לא מעוניין להיכנס לחושך במצב הזה, אבל כמו כל דבר בלבנון, לא הכל הולך כמתוכנן. מפה לשם, מחליטים במוצב שאין כבר זמן לבוא ולחלץ גם את ה-D9 היום, מודיעים לנו שנצטרך לישון כאן, באמצע הרכס ולהמתין לבוקר.

החברה בסה"כ קיבלו את ההחלטה לא רע, אבל אי אפשר להגיד שלא היו חששות. המזל היחיד שלנו שלפחות נתקענו בצד הדרומי של הרכס ולא הצפוני. לא יודע איך, אבל הלילה עבר בשקט ללא שום בעיה. בהחלט עברו לי בראש הרבה תרחישים בלילה וניסיתי לחשוב איך להגיב לכל דבר כזה או אחר שיקרה. יום למחרת, הגיעו אלינו נגמחון שליווה עוד D9 שבא להפוך בחזרה את הכלי השני.

אחרי שהצלחנו לסדר את הכלים כדי שיוכלו לנסוע סיימנו להכין את הטנק לגרירה, יצאנו לדרך לכיוון המוצב, שמחים ומבסוטים שהכל עבר בשלום.