התקפת מוצב על תלוסה, הדר קהתי נהרג ונפתח יום קרב מטורף. כל הגדוד בעניין, על הגדוד מפקד אלון פרידמן,  על המסייעת יוסי אוחנה ז"ל. בתלוסה יושבת מחלקה 8 של המסייעת בפיקוד דרור בראשי הי"ד. ארטישוק של מחלקה 7 בפיקודו של אוריאל יהלום נמצא בחוץ ומחלקה 5 רצה פנימה לתוך לבנון. לפני שאני מבין מה קורה נוצר המצב הבא: אני יושב עם סמ"ח 7 עידן דכות על סוללה עם הגב ללחימה, קר מוות, אולי אפילו טפטוף מרגיז, אי אפשר להתקדם. כל הדרך לתלוסה אש מטורפת. מעשנים סיגריה בתוך סרט מלחמה שכולל את כל האפקטים. אני מסתכל לצד השני של השלוחה ורואה טנק מתיישר לכיוון המוצב. פתאום מגיע טיל – לאט לאט לאט תיקון, לאט לאט תיקון, יכולתי לרוץ לתת לו מכה עם הקת. הטיל הגיע לטנק, נכנס בין תובה לצריח ובום. כל הטנק רועד ונהיה שקט.
אני קורא לטנק, אין טנק.
קורא לטנק, אין טנק.

קורא לטנק, אין טנק.

אומר לעצמי, הם הלכו ותכף הם חוטפים עוד אחד. פתאום הטנק מניע, ועולה בקשר. אני שומע שהנהג חטף פצצה מתחת לעין, שהפריסקופ גם חטף ושהם חוזרים לפעילות. הדבר הבא שאני זוכר זה את פלוגת המסלול מציפורן בטור ארוך, יורדת לתלוסה ויוצאת משם עם אלונקה. 26 שנה שהסרט הזה מנגן אצלי בראש מפעם לפעם, בלי שיש לי אפילו פופקורן זמין או את שמות השחקנים.

היום שוחחתי לראשונה עם מפקד הטנק, משה שיק. פעם ראשונה הוא שומע איך האירוע נראה מחוץ לטנק. נסגר מעגל של 26 שנה.

התרגשתי מאוד.