אפריל 1992, ממש לפני חג הפסח. 29 שנים אחורה, קיבלתי את החיים שלי במתנה.

אל"מ אלי אמיתי (אמסלם), מקבל את הפיקוד על החטיבה המזרחית של יק"ל. אל"מ ציון גזית מסיים את תפקידו כמח"ט הגזרה. בעיישיה יושבת פלוגת חה"ן גולני שבדיוק עלתה לקו. במסגרת החלפת הפיקוד בחטיבה, יוצא סיור מפקדים להיכרות הגזרה וחפיפה בין המחטי"ם. בלילה, יוצא מארב לבנה כבדה לעמדת מארב הארטישוק הקבועה מדרום מערב לעיישיה (אם אני לא טועה נקראה צרצר 10). מוקדם בבוקר, חפ"ק המח"ט ממתין בעישייה ליציאה לכיוון מפקדת יק"ל במארג' עיון. אחרי פתיחת ציר רכובה שגרתית של צד"ל שעברה על הציר, יוצאת בבוקר מעישייה פתיחת ציר של חה"ן גולני עם 2 נגמ"שים בפיקוד מפק"צ בשם יוני, בחור חמד, חובש כיפה סרוגה (כמו רבים מלוחמי הפלחה"ן). רוב הכח צועד רגלית בתצורת פיי מורחב על השחור והשוליים, ומאחוריו נעים הנגמ"שים שבכל אחד מהם נהג, מקלען ומפקד בכיפת מפקד.

כוח פתיחת הציר נע על השחור בירידה בכיוון כללי מערבה אל פתחת הג'רמק. בהגיעו למפגש של השחור עם ציר הרק"מ שיורד לעמדת צרצר 10, הוא פוגש את מארב הארטישוק שעושה את דרכו חזרה לעישייה, רכוב על נגמ"חון, בליווי טנק מרכבה. מנופפים לחבר'ה לשלום וממשיכים. לפתע אחד החיילים בחוד מזהה עצם חשוד בצד הציר. פתיחת הציר נעצרת. אני בעישייה עם חפ"ק המח"ט. קצין ההנדסה של הגזרה מאזין לקשר. מקפיצים אותי לצאת לבדוק את העצם החשוד. אני עולה על המרצדס עם הקשר שלי (רועי) ועם קצין הקשר החטיבתי (אסף בר). מגיעים וחוברים לפתיחת הציר. אני פורק עם הקשר ומזהה שהעצם החשוד הוא רימון רסס. הנצרה והמנוף במקומם. מתקבלת החלטה להשמיד את הרימון במקום. אני שולח את המרצדס קדימה מעט לחסום את הציר כדי שלא יגיע מישהו ממול שיפגע מהפיצוץ. אני עולה על ביגוד מיגון מלא, שם לבנת TNT מס' 4 על הרימון. מצמת נפץ לפתיל השהיה 30 ס"מ ולפי התרגולת דוחף ללבנה. מקבל אישור בקשר להפעיל. מוודא שהציר חסום לשני הכיוונים, מפעיל בהפעלה קרבית ומנתק מגע. כעבור 45 שניות הלבנה מתפוצצת ואני מדווח בקשר שאני עולה לבדוק שהיא "לקחה" את הרימון (השוליים גבוהים מהציר). אני עולה ורואה שהרימון פוצץ.

אני יורד חזרה, חובר עם הקשר שלי למרצדס שבה נוהג קצין הקשר. מסמנים ליוני המפק"צ להמשיך את פתיחת הציר ומתחילים תנועה. לא עוברות שתי שניות ובום אדיר, פיצוץ, ומתחיל ירי מסיבי מאוד. אני פורק מהמרצדס ורץ עם הקשר במורד הכביש כדי לחבור לפתיחת הציר ולהבין מה קרה לעזאזל. אני מזהה את יוני המפק"צ שוכב על הציר עם פציעה של ירי בירך ימין והוא כבר מטופל. נגמ"ש אחד כבר שבר ימינה לתוך השטח ועל המקלע יושב חייל בשם אלעד ויורה לכיוון השיחים שלפני רגע פיצצתי לידם את הרימון. שאר הכוח בפיקוד סמל (שכחתי את שמו) מנהל אש בתעלה מימין. חברתי לסמל. מנסים לזהות מטרות. שבריר שניה של מחשבה ו… קדימה הסתער עם הגולנצ'יקים. כולני יורים בישור קו ומשפרים קדימה בדילוגים. הטווח קצר מאוד. הלוחמים הצעירים אריות, שואגים חזרה פקודות והתרגולת עובדת על אוטומט. פתאום, תוך כדי היסתערות, בזוית העין משמאל, אני רואה את אלעד – שיורה במאג מהנגמ"ש ומחפה עלינו – נפגע וצונח לתוך הנגמ"ש (בדיעבד הוא בריא ושלם רק חטף כדור בקסדה), ומהר מאוד הוא התאושש וחזר לתת אש. מימין, על השלוחה, כבר חוברת אלינו התגבורת של כוח הכוננות מעיישיה בפיקוד אבי מ"פ החה"ן ואיתו החונך הגזרתי של יק"ל. בסיום ההיסתערות נספרים לפחות 3 מחבלי חיזבאללה הרוגים. אחד נוסף חוסל בהמשך ע"י מסוק קוברה.

החוליה שהיתה ערוכה לשהיה ממושכת בשטח, חמושה בהמון אמל"ח ומצוידת היטב במזון, מים, מכשירי קשר, נ"ט, מקלעים, קלאצ'ים, ביגוד חם וכו', חדרה בלילה והסתוותה בשיחים שבצד הציר. מארב הארטישוק לא זיהה אותה במהלך התנועה, היתה ראות גרועה וערפל כבד בלילה הזה. מטרתה של החוליה היתה ככל הנראה לפגוע בשיירה של המח"ט. הרימון שהשמדתי כנראה נפל לאחד מהם במהלך ההתארגנות בסבך השיחים, ואותו מחבל היה כנראה כמה מטרים ממני בתוך השיחים בזמן שטיפלתי בהשמדת הרימון! למחרת בוצע תחקיר לכל הכוח בראשות הרמטכ"ל אהוד ברק ותא"ל מיכה טמיר, במפקדת יק"ל במטולה. אז הסתבר לי שחייל בכוח החוד ששמו הילל בוק, זיהה ראשון את המחבלים שכבר היו ערניים ודרוכים אחרי השמדת הרימון. הילל פתח באש מיד עם הזיהוי וצעק "נתקלנו". מסתבר שהירי של הילל פגע בול בפצצת RPG שהייתה בקנה אצל המחבל שהוא זיהה שהיה הכי קרוב לכוח והרגה את המחבל במקום. הילל בוק הציל את כל הכוח. שני המחבלים האחרים שפתחו באש והיו מוסווים היטב בסבך, פגעו בהתחלה ביוני המפק"צ ואח"כ באלעד המקלען שהיה על הנגמ"ש והם אלו שחוסלו בהיסתערות.

לי אישית היה מזל גדול. אם המחבל ששכב מול הרימון היה רוצה, הוא היה מוריד אותי תוך שניה בירי מהשיחים, וגרוע מכך, היה יכול גם "לקטוף" אותי. אבל כנראה החוליה לא רצתה להיחשף ופשוט חיכתה לשיירה של המח"ט.

נס פסח הפרטי שלי, לפני 29 שנים. בתמונות: זירת ההיתקלות וחלק מהאמל"ח, כולל מכשירי קשר. אין על גולני חטיבה מס' 1