עד שלא חתמתי באפסנאות על נעלי כבש, חשבתי שיש דבר כזה רק בדמיון של מדריכות החבלה.

חורף שנת 2000, ימי טרום היציאה מלבנון, בשטח הסתובבה חוליית צלפי נ"ט והשחילה טילים לתוך עמדות השמירה במוצבים. רבים וטובים נהרגו ונפצעו, ובציבור היתה תחושה של חוסר אונים. המארבים הסטנדרטים לא הצליחו לחסל את החוליה, ברקע ארגון 'ארבע אימהות' נושף בעורפו של צה"ל והפיקוד חושש לבצע משהו נועז. כשחתמתי על נעלי הכבש באפסנאות, הפנמתי – זהו יוצאים לדרך, המבצע להנחת המטענים בבר'ך – סלוקי מתממש, והעובדה שאלוף פיקוד הצפון גבי אשכנזי והמטה שלו הגיעו לתחקיר לפני יציאה לפעילות העידה על הסיכונים וחשיבות המבצע – פגיעה בחוליית הצלפים בנתיב החדירה שלהם. תפיסת הלחימה של חגי מרדכי, מפקד היחידה, השתלמה – ליחידת אגוז היו יכולות התקפיות יחודיות, אשכנזי השתכנע ואישר את המבצע.

את סדר התנועה לסלוקי התחלנו סמוך למוצב טייבה וכשהגענו לסלוקי, הכח אבטח את הירידה של צוות החבלה לוואדי. פרסנו את כלי העבודה והתחלנו בפריסת הזירה, לא לפני שנעלנו את נעלי הכבש – סוליה מצמר כבשים עם רצועות שנועלים על הנעל הצבאית, מסורבל להליכה אבל יעיל מאוד בטשטוש עקבות. חודשים רבים של קורסי חבלה והכשרות עשו את שלהם. בעלטה מוחלטת פרסנו את המטענים והפכנו אותם לחלק מהנוף הפראי והמתעתע של לבנון. קצת לפני שסיימנו את העבודה, אחד הצוותים זיהה חוליה, או לפחות חשב שזיהה. סיימנו את העבודה במהירות, אספנו את הכלים, ספרנו את הניצרות והתחלנו בחבירה זריזה לכח, כשאנחנו נעולים איך לא בנעלי כבש. דמו בנפשכם את הסלוקי התלול ועכשיו תחשבו שאתם עולים אותו עם סוג של נעלי עקב. על הדרך כבר נשארנו למארב של 3 ימים. מה, אם כבר הגענו לסלוקי, לא נהנה?

בהתקפלות מהמארב פתאום הפנמתי, אני יוצא לטיול בלבנון! חוץ מנעלי כבש וכמה כלי עבודה, התיק שלי ריק. קל וטוב לבב יצאתי לסדר תנועה כשבערך באמצע הדרך נשמעו נאקות מאמץ מהצוות שסחב את 'המקררים' – תיקי ענק עם ציוד מיוחד – עד שלבסוף מפקד היחידה הסתובב אלי ושאל אם אוכל להחליף את אחד הסבלים. היה כבד אבל תחושת הצלחת המבצע גרמה לי לעופף עד לספארי שלקחה אותנו ארצה. ביחידה קיבלו אותנו בשמחה ובטפיחות על השכם, עם ארוחת שבת חמה ומפנקת. למחרת כבר הזדכיתי על נעלי הכבש ושכחתי מקיומם. ביום שני, אשכנזי שוב הופיע לתחקיר, ספר את הנצרות אחת  אחת וגיכך לשמע 'תקרית' נעלי הכבש.

3 חודשים לאחר מכן יצאנו מלבנון ובתזמון מלא פרצה אינתיפאדת אל אקצא. מאות ישראלים שילמו בחייהם. 3 שנים לאחר היציאה מלבנון, רה"מ שרון, בצעד נועז, הוציא את מבצע 'חומת מגן' למיגור הטרור. סגן בעז פומרנץ – חבר, מאנצ' אמיתי וקצין ביחידה, פרץ עם חייליו לפאתי רמאללה ונהרג. אני באותה עת הייתי 100 מטר משם בבסיס אוגדת איו"ש, על מדי מילואים, מקושש איזולירבנד חבלה וטונה לארוחת צהריים, על נעלי כבש מי בכלל חשב.

בתמונה: סלפי – סלע, עם מצלמת סטילס