בטח ראיתם את הפרק השלישי של הסדרה 'מלחמה ללא שם'. מוזכר שם צלף טילי הנ"ט הארור שהשחיל עמדה אחרי עמדה. גם אלינו למוצב רותם הוא הגיע, בינואר 2000 , ופגע פגיעה ישירה ברפאל זנגוויל ז״ל שנהרג במקום.

מאותו רגע היה ברור שחייבים להוריד אותו. הגיעו יחידות שונות ואנחנו תרמנו את חלקינו עם הטנק. יוצאים דווקא בשעות היום מזרחית למוצב (בתמונה אפשר לראות את רותם ומאחוריו את הים) וממתינים לו בעמדה אחורית, כשעמדת התצפית מהמוצב אמורה להיות לנו עיניים קדמיות. במקביל לצלף המניוק היה גם תומ"ת 120 מ"מ, אם אני לא טועה, שגם היה על הכוונת.

הבעיה שהטווח שלו היה כ-7 ק"מ – מעבר לטווח הירי של הטנק. לא היה אפשר לוודא פגיעה ודאית, גם אם היה תותחן צלף. ואכן, באחת הפעמים שהמתנו שם התותח הגיע, ואנחנו מתחננים שיעלו אותנו לעמדה אך ללא הואיל. בינתיים לפי התרגולת, המוצב מתחיל להיות מופצץ בפצמ"רים ולנו זאת הזדמנות לצפות מבחוץ לאור יום כיצד זה נראה. הרי לרוב אנחנו מחופרים במוצב המבוטן. אני משכנע את הטען שלי אייל  שייצא לצפות איתי (בתרגולת מחוייבים להיות בפנים עם מדפים סגורים). הוא חושש, אני משכנע. איך שהוא מוציא את הראש החוצה, נוחת פצמ"ר 10 מטרים לפני הטנק שמעיף את שנינו פנימה לתוך הצריח, כל הפרצוף מלא באדמה ואנחנו מהר מהר סוגרים את המדפים. אני לא זוכר אם נקרעתי מצחוק או שהיתה דממה של אידיוטים (20 שנה עברו, בכל זאת), וגם היום במבט לאחור אני לא יודע אם זה סיפור מצחיק או מפגר.

מה שבטוח, פסטורלי תמיד היה שם.