לא הכרתי את רפי אישית, אבל חלקתי איתו את אותו מוצב בעומק לבנון – מוצב רותם. רפי היה חייל בודד, חייל שעלה לבדו לארץ ב-1995, למד עברית ועבד בקיבוץ. בשנת 1998 התגייס לגדוד 'צבר' של גבעתי. בבוקר יום שלישי, ה-25 בינואר 2000, עלה רפי לעמדת השמירה בסביבות השעה 5-6 בבוקר. כוננות עם שחר. השעה הכי קשה מבחינת עייפות, ובגלל זה שיבצו אליה את הצעירים.

באותה תקופה חיזבאללה קיבל מחבל שהיה ממש טוב בירי טילי נ"ט. הוא התאמן באיראן והתמקצע, ובאותה תקופה, בכל שבוע-שבועיים היה מגיע אותו מחבל מול אחד המוצבים של צה"ל בלבנון, יורה טיל אחד, הורג או פוצע לנו קשה חייל – וזהו. בבוקר ה-25 בינואר היה תור מוצב רותם לחטוף. רפי כאמור היה בעמדת השמירה, החלו נפילות פצמ"רים ובחסותן ירה אותו מחבל חיזבאללה טיל שפגע ישירות ברפי והרג אותו במקום. עבורי זו היתה הפעם הראשונה שמוות של חייל היכה קרוב כל כך. אני וכל אנשי המוצב היינו בהלם.

מספר ימים לאחר מכן ירדנו בשיירה לארץ. הלכתי לבקר את אימו, שהגיעה כמובן מיד לארץ ושוכנה ע"י משרד הביטחון במלון ע"מ לשבת שבעה. שם פגשתי את הרמטכ"ל דאז שאול מופז, שהגיע לבקרה.

סמל ראשון רפי זנגוויל, חייל בודד שעלה לארץ בשליחות על מנת להילחם, ומסר את נפשו. בן 24 בנופלו. יהי זיכרו ברוך.