המוצב היה ללא טבח ואנחנו הכנו לעצמנו אוכל. טחנו בעמדות וניקינו במטבח, אבל הצנחנים סירבו להשתתף במטלות. תיצפתו קצת והלכו לישון כמו מלכים, למגינת ליבנו

נכנסים ב'עגל', חוצים את מארג' א-עיון וממשיכים ישר צפונה עד צומת המים, שמאלה עד הסכר של אגם קארעון. הנוף לא יאמן, איטליה. למרגלות רכס בארוכ, אגם קארעון בצבע טורקיז. כרמים, מנזרים, יקבים, גגות רעפים, שדות וחצרות מטופחים

התחילו קצת קריאות ודיבורים בין השיריונרים. המפלצת מניעה. נהמה לא גדולה, וכמו עוף החול, כמו היציאה האייקונית מהמים של אורוסולה אנדרס בסרט 'ד"ר נו', המרכבה יוצאת לה בקלילות מהביצה החומה, כאילו כלום

במהלך התנועה, מס' חיילים זיהו תנועות חשודות והבזק אור ("נצנוץ"), רק לאחר דיווח לחמ"ל ובדיקת השטח באמצעים טכנולוגיים יעודיים שלא העלו דבר, ניתן אישור להמשיך קדימה

בתוך כל השביזות שאפפה אותנו בריחן, יאיר היה בסוג של מימד אחר לגמרי. לא רק שהוא לא היה שבוז אלא הוא היה שמח וגאה על כל דבר שהוא עושה ותורם

היה זה אחד מהרבה מבצעים נקודתיים שזכינו לקחת חלק בתקופה בה פצ"ן שלח אותנו למשימות מעניינות, מאתגרות ומציפות אדרנלין

אני קם ומקפיד לדרוך על הפסיעות של זה שקם לפניי, מגיע למקומי בסדר תנועה וכורע. רטיג מספר ברזל אחריי. קם גם הוא והולך לכיווני. אני בטוח שגם הוא הקפיד ללכת על הפסיעות שלי. אני עם הגב אליו ועם הפנים קדימה. פתאום בום

עבור הציבור הישראלי ברובו הגדול לבנון היתה אז כמו זימזום טורדני, ששב ומציק כשיש חלילה הרוגים או פצועים, או על פי נוסח החדשות המוכר והמדאיג: "סוכנויות הידיעות בלבנון מדווחות על חילופי אש כבדים בגזרה המזרחית של איזור הביטחון בלבנון, באיזור רכס עלי טאהר. דובר צה"ל מוסר כי צה"ל משיב אש לעבר מקורות הירי".

הפעם הייתי לבד ללא צוות אורגני, אבטח אותי כוח קטן של שריון וחי"ר ואני התמקמתי על מצוק מעל הים, מחובר לכבל סנפלינג שלא אדרדר למטה. כח האבטחה היה בערך 300 מטר מאחורי מטעמי בטיחות וביטחון שדה. ברגעים הקצרים הללו נזכרתי בכולם ואפילו דמיינתי שהם כולם מאחורי.

מ' מתכונן עם נשק הצלפים שלו יחד עם ש', שמעון לועס סנדוויץ' ומפקד העמדה מאזין. מזהים את הריינ'ג רובר הלבנה של סמיר על הכביש, ואז מתקבלת הפקודה: פעל!

עברנו לעמדות יום ובמהלך היום בצהריים קיבלנו אישור קיפול, אבל במקום שהנגמ"שים יגיעו, אנחנו צריכים לעלות ולחזור לכאוכבא ברגל, יותר מ-12 ק"מ. עליה מטורפת בשלג

דולב אומר לי שנשארנו רק שנינו במוצב ועוד שעתיים וחצי צריך לצאת לפתיחת ציר.אני מבין שיש לי שעתיים וחצי לישון, אני מקלל אותו ואת ישובי הצפון, דוחף סנדוויץ' שניצל לפה ויוצא מחדר האוכל למיטה

הם עשו את זה בשקט וביעילות, לפעמים בכעס, אך תמיד בלי לשאול שאלות, כי הבטיחו להם שאנחנו שומרים על יישובי הצפון. ובשביל זה הם באו

בהתחלה בהמהום לא ברור. לאט לאט מתבהר הסיפור. "תן לי סימן כשאתם בוואדי, האם שומע עבור?

מה העניינים, אחי? אתה בטוח שאתה רוצה לעשות את הטעות ולהצטרף למוסלקת האחרונה למוצב ריחן? המח"ט ביקש שאוריד מ"פ ואכניס אותך במקומו. המוח שלך עובד?"
– עכשיו גם אצלי נפל האסימון

הקשר שקפץ גם עם אפוד חובש אומר לי "הקשר לוחץ לי על האפוד חובש, אני בקושי זז", ומי כמוני מנצל את ההזדמנות. אני לוקח את מכשיר הקשר, זורק על הגב ורץ למ"פ לשער הכניסה, "אני הקשר שלך"

אני בסבב שינה. מכה ברגל, מתעורר, שומע את המ"פ יובל לוחש "4 מלוכלכים נעים מצפון לדרום". מרים ITT ומזהה את המטרה שלי, הם מתקרבים, אנו ממתינים.