בקתבי"ם בטייבה. או: איך שרפנו את המוצב בכוונה?
יולי 1998, רובאית 13. אני מ"מ 2, מפקד מוצב טייבה.
הבעיה: קוצים על הסוללות
המג"ד הגיע לביקור והעיר לי על הקוצים הגבוהים שמקיפים את כל המוצב ובמיוחד על הסוללה. הוא הסביר שזו סכנה גדולה שאם המוצב מופצץ והקוצים עולים באש, אז לא נוכל לצאת לכבות את השריפה וזה מסכן מאד אותנו ואת הציוד והתחמושת. הגיוני ביותר סה"כ…
שאלתי אותו מה לדעתו אפשר לעשות? כי אנחנו לא יכולים סתם ככה לצאת חשופים עם מעדרים ולהתחיל ב"עבודות גינון" מול החיזבאללה שמשקיף עלינו מהכפר 24/7…
אז הוא ספק הציע, ספק צחק: "לא יודע, תחשוב יצירתי, אולי תזרוק גפרור… תיזום איזו שריפה מבוקרת… אתה המפקד פה, תמצא פיתרון"
אני באמת לא יודע אם הוא התכוון ברצינות או בצחוק, אבל אני חשבתי שבהתחשב בסיכונים – זה הפיתרון הכי טוב!
אני באמת לא יודע אם הוא התכוון ברצינות או בצחוק, אבל אני חשבתי שבהתחשב בסיכונים – זה הפיתרון הכי טוב!
התכנון: שריפה יזומה
אז למחרת עשינו תוכנית מבצע – העלנו את רוב המטפים והג'ריקנים שהיו לנו אל הסוללות, התפרסנו לאורך הסוללות, וזרקנו כמה בקבוקי תבערה אל הקוצים, אבל אף אחד מהם לא התלקח… כנראה שהיינו צריכים להתמקצע יותר בקו שטחים…
החופ"ל האמיץ תמרי הציע והתנדב לרדת אל תחתית הסוללה ולהדליק מלמטה, כי יותר הגיוני שהאש תתפוס מלמטה ותעלה למעלה בעזרת הרוח, אבל דווקא באותו יום לא היתה רוח בכלל וזה לא הצליח.
החופ"ל האמיץ תמרי הציע והתנדב לרדת אל תחתית הסוללה ולהדליק מלמטה, כי יותר הגיוני שהאש תתפוס מלמטה ותעלה למעלה בעזרת הרוח, אבל דווקא באותו יום לא היתה רוח בכלל וזה לא הצליח.
הזמן שהקצבנו למבצע תם ללא הצלחות, אז קבענו לנסות שוב מחר. אציין רק שלא עדכנתי את הממונים עליי בתכנית הגאונית. חשבתי שזה יהיה אירוע קטן ומהיר…
המציאות: בלאגן!!
למחרת, אני כבר לא זוכר אם זה היה בקת"ב או רק גפרור, ולא זוכר גם מי זרק אותו, אבל מה שאני זוכר זה שהיתה רוח וממש מיד התלקחה אש מטורפת! אנחנו הסתערנו עליה עם כל המטפים והמים שהכנו, אבל זה לא עזר, האש התגברה ומיד הגיעה גם אל רשתות ההסוואה ואל שקי הפק"ל.
התחלנו בטירוף לרוץ ולהוריד לתוך המוצב את כל הנשקים והתחמושת שהיו על הסוללה ובעמדות – מק"ח, מקל"ר, מא"גים וכו' וכו'…
האש התפשטה והתחילה להתקדם אל עבר בונקר התחמושת ואל משטח הטנקים והנגמשי"ם שמחוץ למוצב, אז רצנו לשם עם מחבטים ומטפים ידניים, אבל האש היתה גדולה וחזקה מדי. ניסינו להעביר לשם מטף גדול על גלגלים, אך בגלל שהאדמה היתה מחורצת מהקוליסים של הטנקים, זה היה ממש קשה ואיטי לגרור אותו שם. אז נכנסתי לנגמ"ש הקרוב, פתחתי את הדלת האחורית, העמסנו עליה את המטף, וככה עם הדלת פתוחה אני נהגתי ואחד החיילים המובחרים (לא זוכר מי זה) תיפעל את המטף.
מזל שבתיכון למדתי בבי"ס חקלאי ולמדתי לחרוש עם טרקטור עם זחלים וסטיקים, כי רישיון נהיגה על נגמ"ש – לא היה לי…
אח"כ פיניתי את כסא הנהג לחייל שיש לו רישיון והם המשיכו והצליחו להשתלט על האש, בזמן שהמשכנו לפנות ארגזי תחמושת הרחק מהאש.
במשך כ-4 שעות נלחמנו בטירוף של האש שאחזה במוצב. כמובן שכל הזמן הזה עולים מולנו בקשר מכל המוצבים בגזרה שרואים את האש והעשן: "טירנה, מה קורה?" ואני עונה: "זו שריפה יזומה, הכל בשליטה!"
איזו שליטה ואיזה נעליים… כולנו שחורים מפיח, מכוסים במשולשי בד רטובים על הפנים כדי לא להחנק מהעשן, חצי מוצב שרוף, ואני מתפלל רק שהרוח תשנה כיוון…
אני לא זוכר אם זה בגלל שתפילותיי נענו, או שפשוט לא נשאר עוד מה לשרוף, אבל ממש רגע לפני שהתרוקנו כל המים וכל המטפים, הצלחנו להשתלט על האש.
אני לא זוכר אם זה בגלל שתפילותיי נענו, או שפשוט לא נשאר עוד מה לשרוף, אבל ממש רגע לפני שהתרוקנו כל המים וכל המטפים, הצלחנו להשתלט על האש.
תוצאות האירוע
למחרת עלתה שיירה של הסמג"ד להביא לנו מים ולבחון את הנזק – כל המטפים ריקים, כל מיכלי המים ריקים, רוב רשתות הצל ושקי הפק"ל החיצוניים נשרפו, ועוד כהנה וכהנה נזקים… אני מניח שבדו"ח הנזק נכנס עוד לא מעט ציוד שלא נפגע, או שבכלל לא היה לנו… 
אבל לא נכנסתי לפרטים. העיקר שיצאנו בלי פגיעות בגוף…
אבל לא נכנסתי לפרטים. העיקר שיצאנו בלי פגיעות בגוף…רגע לפני שהשיירה יצאה חזרה, הסמג"ד (א.ש. ראיתי שאתה פה!) ביקש שאלווה אותו לשער, ובעודנו הולכים הוא שם עליי יד ב"חיבוק חברי", ואמר לי: "קודם כל אתה מקבל ממני ריתוק 28! ואיך שאתה יורד מכאן, אתה מתייצב אצלי למשפט, אני מעלה אותך מט"ש על כל המוצב!" והלך…
החטא ועונשו
כשירדתי מהמוצב לחופשה קצרה, זה היה רק אחרי 35 יום בפנים (מתוכנן, בלי קשר לריתוק), ואחרי כמה ימים מתישים וכמעט ללא שינה, וכבר היה לי לו"ז צפוף לחופשה – אח שלי חזר מחו"ל אחרי שלא ראיתי אותו שנתיים, בני מחזור שלי ארגנו מסיבות לכבוד היציאה לחפש"ש, וקצינת חינוך חמודה שהתחלתי איתה בקשר רומנטי (ועדיין "בלתי ממומש") אמרה שהיא רוצה לילה רומנטי איתי, באוהל, בכנרת…
הגעתי אל משרד הסמג"ד על מדי א' מאובקים וגמור מעייפות, מצפה לגמור עם זה כמה שיותר מהר ולצאת הביתה. אבל הוא התחיל למרוח אותי – קודם כל שלח אותי לצחצח שוב את הנעליים, אח"כ אמר שיש לו פגישות. הוא יצא מהבסיס, חזר, נכנס לעוד פגישות.. וככה תקע אותי שם מעל שעתיים!
בתכל'ס לא פחדתי מתוצאות המשפט, מה שהכי הפחיד אותי זה היה להרדם על הספסל מחוץ למשרד ולהתעורר אחרי שהאוטובוס האחרון כבר ייצא מק"ש…
בתכל'ס לא פחדתי מתוצאות המשפט, מה שהכי הפחיד אותי זה היה להרדם על הספסל מחוץ למשרד ולהתעורר אחרי שהאוטובוס האחרון כבר ייצא מק"ש…
בסוף הוא הכניס אותי למשפט. טופס התלונה כבר היה מוכן על שולחנו. אמרתי לו שמצידי שיעלה אותי מט"ש על כל הגזרה, שיתן לי עוד ריתוק 28 (גם ככה התכנון היה לעלות לעוד 35 עד סוף הקו) רק שייתן כבר לצאת! הקצינה והכנרת מחכות לי!!
אז הוא הסתכל עליי במין מבט כזה, לקח את טופס התלונה, קימט אותו, זרק לפח ואמר לי: "יאללה, טוס לי מהעיניים לפני שאני מתחרט!"
אז הוא הסתכל עליי במין מבט כזה, לקח את טופס התלונה, קימט אותו, זרק לפח ואמר לי: "יאללה, טוס לי מהעיניים לפני שאני מתחרט!"
בלב גם קיללתי אותו על הזמן חופשה שהוא שרף לי, וגם בירכתי אותו על המחווה האנושית… לפני שנתיים בערך נפגשנו וסגרנו את המעגל של הסיפור הזה עם חיבוק.
והקצינה? נפגשנו ללילה בכנרת.
היא בדיוק היתה במחזור…
לפחות ישנתי טוב…
היא בדיוק היתה במחזור…
לפחות ישנתי טוב…
