גדוד רותם גבעתי, חורף שנת '99, קו לבנון, יושבים במוצב ליבנה ויוצאים למשימות בדרום לבנון. באחד הלילות יוצאים למארב ארטישוק ליד מוצב כרכום, אנחנו חי"רניקים בתוך נגמחון מלווים טנק עם כח של שריון.

לאחר נסיעה בתוך הבוץ הלבנוני, הטנק נתקע בבוץ כמעט עד הצריח, כל התובה שקועה עמוק בפנים, מנסים לחלץ ללא הצלחה. במוצב יש כוח של הנדסה, מפקד וחייל ו-D9. מקפיצים אותם באמצע הלילה לבוא ולחלץ את הטנק. במהלך הנסיעה החשוכה, מפקד הכלי, רונן, מוציא את פלג גופו העליון החוצה בכדי לראות את הדרך ולכוון את הנהג. באחד מהמורדות הנהג סוטה מהדרך ורונן עף החוצה מהכלי שמרסק אותו למוות. נשארנו שם כל הלילה, באור ראשון כבר היינו חזרה בצד הישראלי של הגדר. המחזה היה נורא ואיום, הקסדה של רונן היתה מוטלת בצד הדרך צבועה באדום עז וטרי.

אני נזכר שרונן הגיע באותו ערב למוצב וישב מולי בחדר האוכל. דברנו אולי שתיים-שלוש דקות, בחור חייכן וטוב לב. נזכור אותו תמיד, חשוב ביום הזה לזכור את כולם ולספר את סיפורי הגבורה של אותם בנים יקרים שלנו שלא ישובו עוד לעולם.

רונן בן אריה, יהי זכרו ברוך. נכתב על ידי ביום הזכרון האחרון (2020).