בתחילת מרץ 1995 התחלתי לשרת כתצפיתן בצוות תא״ט של איכון 282 שעלה לקו בלבנון. בחודש וחצי הראשונים של הקו תפסנו את העמדה המזרחית במוצב דלעת ולאחר מכן הועברנו לתפקיד של תצפית מדלגת של יק"ל. תיגברנו את הקש"אים השונים במארבים ובביצועים ולרוב עשינו זאת מתוך מוצבי צד"ל עם כוחות מיוחדים.

הייתי אז חייל בראשית דרכו. מפקד הצוות שלי, קצין צעיר שסיים השלמה, ירד מהספארי, במשטח הלבן בפעם הראשונה שעלינו על השיירה לדלעת. עם השנים, למדתי לסלוח לו ולהבין אותו על המעשה הזה. לקראת סוף אפריל, כשקיבלנו קצין חדש, התחלנו בפעילות כמדלגת של יק״ל. אחרי שעשינו כבר משימות במוצב ברוש ברכס עלי טאהר ובמוצב סוג׳וד בגזרת עיישיה-ריחן, צורפנו למשימה של פלס"ר צנחנים בגזרת הכפר ברעאשית. למדנו את המשימה במשך שבוע בבסיס החטיבה המערבית של יק"ל בבינת ג׳בל.

בקפ"ק השני הצטרף מח"ט הצנחנים שרק נכנס לתפקידו, בני גנץ, שהחליט ללוות מקרוב את המשימה. יממה לפני ערב יום הזיכרון לחללי צה״ל נכנסנו לברעשית בהליכה רגלית עם המון ציוד. ברעאשית היה מוצב צד"ל טיפוסי. לא מבוטן מדי ועם עמדות יחסית חשופות. במוצב היה טנק רוסי T-55 שצד"ל השאירו צוות שישמור עליו בזמן שהותנו בו. כשהגענו למוצב, גנץ החליט על נוהל שבו הקצינים לא יסתובבו עם דרגות על הכתפיים מתוך הבנה שחיזבאללה צופה למוצב. צוות של הפלס"ר יצא למארב בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל. ביממה הראשונה לא קרה כלום. בערב יום העצמאות, בלילה, חווינו התקפת מוצב משולבת. פצמ"רים מדויקים וכוח של 3-4 מחבלים שהתקרב למוצב דרך שטח מת וירה RPG שהחטיא במעט את העמדה שלנו. הפעלנו מרגמות ואש ארטילרית שהבריחה את המחבלים. זיהינו את השיגורים על המוצב מתוך מתחם של בית ספר או שקר כלשהו בכפר ברעאשית. ביקשנו להפעיל אש ארטילרית, אבל לא אישרו לנו.

כמעט יממה לאחר מכן, כשחודש ירי הפצמ"רים עלינו מאותה נקודה, אישרו לנו להפעיל מסק"רים. לקח להם יותר משעה להגיע. המחבלים ששיגרו כבר לא היו בנקודה, אבל לפחות השמדנו את הקנה ששיגר במדויק.