אפריל 1996, "מבצע הגר" (שושני, שכנה שלי, כל פעם בחרנו מישהי אחרת, הפעם היה תורי). הגיזרה במרחב דלעת – בופור, מארב בז 36 שעות מעל עיקול עגל. צוות סמלים פלנ"ט נח"ל – נמצא חודש וחצי בבופור לאחר ביצוע מארבים רבים, כולל 10 מארבי הטמעות בגזרה המערבית – יורד לעשות מארב בנקודה שממנה יורים טילים לכיוון עיקול עגל בציר שעולה לדלעת בופור (כיפה 589).  יוצאים למארב בערב, כ 2-3 ק"מ מהמוצב, אולי יותר. לילה במארב דרומית למטע (כמובן ערפל נוראי). ביום, מתמקמים בעמדות בתוך מחצבה נטושה – חוליית סמל מצד אחד, חוליית מ"מ מצד שני.

במהלך היום הייתה שריפה בין העמדות שלנו לבופור, לא משהו חריג עם סיום החורף באיזור זה. עכשיו כבר חושך. לקראת ירידה לעמדות הלילה השני, זיהינו באיזור השריפה דמות כ-70 מטר מצפון (בינינו לבין המוצב). בגלל תוואי השטח איבדנו קשר עין. כעבור כמה דקות מזהים דמות עם נשק כ-100-150 מטר באותו כיוון. יאמר לזכותו של אושרי רומח שהיה עם ליטון שניסה להתריע על דמויות נוספות. לצערי לא הצלחתי להקשיב לו, תבינו בהמשך. התחלנו להתקדם לעבר הזיהוי בפריסה על פי התרגולת, אחרי 40 מטר (מתוך 100 עד למחבל) נורה עלינו צרור קצר. לא ברור למה לא ישר ביצענו הסתערות, אולי בגלל שהצרור לא הגיע מהכיוון שחשבנו שהוא אמור להגיע. אני בכלל לא ראיתי מאיפה ירו עלינו והירי פסק (אושרי צדק).

נשכבנו, הודיעו לי שדודי שפירא הסמל שלי נפצע בירך, ועידן (במבה, שהיה מימין שלי) נפצע ביד. השארנו בתצפית/רתק את דודי, אלון וגל פינקלשטיין אליהם חבר עידן, הפצוע השני. בזמן הזה, מנור שפר כבר דיווח בקשר על ההיתקלות וכוח החילוץ (מחלקה מגדוד 101) יצא לדרך אך עדיין ללא קשר עין. זרקנו 2 רימונים, מכת אש והסתערנו כ-150 מטר עד לתלולית שממנה אפשר "לראות" את התא שטח הבא (ערפל וחושך, כן?). בזמן ההסתערות היה פיצוץ על הציר, בהתחלה חשבתי שהטנקים יורים עלינו, אז צעקנו להם בקשר לחדול אש. החילוץ מגיע, פיצוץ מטען בדיוק במקום של הנפילה שחשבתי שיורים עלינו, אז הבנתי שבחסות העשן של השריפה, הניחו מטענים על הציר שיורד מהבופור לנקודת המארב שלנו (נתיב החזרה המתוכנן בבוקר שלמחרת). חושך מוחלט, שקט, ערפל, מחבלים בשטח שלא הרגנו, מטענים, 2 פצועים.

עד הפינוי, איתן קרמרסקי שמר עלינו עם המאג, ג'וש ויינר עם המטול, גלעד שווילי עם ליטון. אסף (גם סמל מצויין שלי), דורון רוכפלייש וגל פינקלשטיין טיפלו בפצועים. חילוץ לבופור, אם אני לא טועה בטנקים ואכזריות של 101. הגענו למנחת לאבטח את הנחיתה של המסוק לדודי ועידן, אחרי כמה דקות ניגש אלי חובש ואומר שאין פצוע באלונקה שצריכה לעלות למסוק, אז גיליתי שדודי שוכב לאבטח את הנחיתה של המסוק שאמור לפנות אותו, כמובן שהחזרנו אתו לאלונקה. זה חזר על עצמו כמה פעמים, אדרנלין זה סם נהדר (הספיק תודה). אחרי כמה חודשים, החבר'ה מהצוות צחקו עליו שציפורן חודרנית (של רמזי?) זה יותר גימלים מהשבוע שהוא קיבל. בבוקר הגששים מצאו נשק, מחסניות, מלא מטענים ועקבות של דם שהובילו לכיוון הכפר יוחמור. צוות שלדג שהיה באותו זמן בבופור טענו שהמחבלים מתו, מתו מצחוק ביוחמור – מותר גם הומור.

אז כמו כולם, סילחו לי אם טעיתי בפרטים ואולי גם בשמות. סיפור נחמד עם סוף טוב (שיסלחו לי הפצועים פיזית). יש גם פרטים חשובים שאני לא זוכר, היה טאס 4 בסיפור? בראש אני זוכר תמונה של המחבל בטאס, אבל מעורפל. בתחקיר אין שום תזכורת לטאס, מי יודע?

אסון המסוקים זה כבר סיפור אחר… אולי עוד 20 שנה. למרות שלא שומר על קשר, אוהב כל אחד מכם בדם. לא הייתי מחליף אף אחד מכם, אולי רק אם אלא שנשארו במוצב בעמדות והיו צריכים לשמוע את הכל בקשר.