הקמת מוצב ראס ביאדה, רותם, מתחיל בחדירת חוליית המחבלים בפיקודו של סמיר קונטר לנהריה. את תוצאות החדירה הזו כולנו מכירים, אולי פרט לנושא הזה. יהי זכרם של כל הנרצחים באירוע ברוך והשם ייקום דמם!
אז הכל מתחיל ב-22.4.1979, קצת אחרי חצות. דפיקות חזקות בדלת הבית בנהריה, אבי, יוסף אלעזרי ז"ל, ישן ואמי בהריון איתי. עמי איילון, לימים מפקד חיל הים , בדלת. "קדימה יוסי, אני צריך אותך. תעלה על מדים, אני אסביר לך כבר בדרך מה קורה". סמיר קונטר ועוד 3 מחבלים חדרו דרך הים וביצעו פיגוע מזעזע. הלילה הסתיים עם תפיסתו של סמיר קונטר ובחיל הים הבינו שלא יוכלו יותר להשאיר את המצב כמות שהוא – יש שטח מת למכ"ם שלנו ומפספסים הרבה חדירות. באותו הלילה מתקבלת ההחלטה, צוות שייטת יחד עם יוסי אלעזרי יחדרו כל לילה ללבנון עם מרצדס, לאיזור הנקודה שבה נמצא מכ"ם חיל הים, ליד הכפר ביאדה, קצת יותר צפונית-מזרחית מאיפה שהיה לימים ממוקם מוצב רותם המוכר. מהר מאוד גם הגיע הזיהוי וההיתקלות הראשונה עם מחבלים שהיו בדרך להתארגנות, ממש במקום הפריסה שלהם. ב-3.6.79 נתפסה סירת מטל"ר ושחיין מחבל, כשלאחר מכן היו גם גילויים רבים של סירות גומי בדרך לפיגוע. לכן, עוד טרם מלחמת לבנון הראשונה, הוקם מוצב ישראלי קבוע של חיל הים שבזכותו כבר לא היה קל לחדור דרך הים לביצוע פיגועים בישראל. להבדיל משאר המוצבים בלבנון, היה זה מוצב של חיל הים, כשהחי"ר והשיריון מוצבים שם לאבטחה, רק כדי שחיל הים יסכל חדירות מהים.
בחודש מאי 2000, אנחנו צוות נגמחון בלבד בכל המוצב הזה, המוצב ריק מאדם ומציוד עד רמת הבורג. חיל הים פירקו את כל הציוד שלהם כבר לפני חודש, בדיוק 21 שנים לאחר שהורכב לראשונה בראס ביאדה. קיבלתי את הדגל מהמג"ד ורס"פ המפקדה בטקס צנוע שבו הורדנו את דגל המוצב, ושלאחריו הם עלו לנגמחון איתו הגיעו רק כמה דקות קודם. בדרך לנגמחון כבר מקבלים התראות על טיווח קרוב של המוצב. אני מצטרף, עולה, תופס את עמדת המאג ומתחילים תנועה. מגיעים לראש הנקרה ואני מדווח "תאילנד" לאבא שלי, יוסף אלעזרי ז"ל. מוצב רותם פונה. אני בארץ.
לפני הנסיגה דובר צה"ל רצה לפרסם את הסיפור אך קיבל ברקס מהצנזורה. רק באיזה מגזין בארה"ב בכתבה גדולה על הנסיגה כתבו על זה. עכשיו כן צנזור, לא צנזור – סיפרתי את אשר סיפר לי אבי, ערב אחד לפני שנכנסתי למוצב רותם לראשונה. שבועיים בלבד זה החזיק, לפני ההתמותתות של צד"ל והבריחה של מי שנשאר. זה כבר לפוסט אחר.
