רגע לפני תחילת תנועה, עצירה! יש התראות על הציר. יורדים, קפה אצל "הדודה מרי" (מי לא הכיר את הגברת הנפלאה הזו?), שוב מתארגנים, שוב שבצ"ק, רגע לפני עוד עצירה, שוב התראות. כבר צהריים, המג"ד אייל אייזנברג מנחה את הסמג"ד להעלות את נגדי הגדוד למוצב בו שהו המפג"ד, פלוגת המסייעת בפיקודו של משה חזיזה והרובאית בפיקודו של אבשלום אורן ז"ל. היערכות מחדש, הנגדים עולים מהמפקדה, משובצקים על השיירה. הסמג"ד מנחה אותי להישאר, "אין מקום בשיירה, תעלה שוב בשיירה ביום רביעי עוד יומיים. נצל את הזמן להתאפס על המחלקה שלך". מאוכזב, אני יורד מהשיירה, מוודא שכולם משובצ"קים והשיירה מתחילה תנועה לכיוון עישייה. בהמתנה לרכב שיאסוף אותי אני נכנס לחמ"ל בשער פטמה ומספר דקות אחר כך נשמעים קולות ירי. מרגמות , מקלעים וטילי סאגר נורים לעבר השיירה מכיוון הכתף של רכס עלי טהר, דרומית לבופור. דיווחים על נפגעים מתחילים לזרום, אני משאיר את הפק"ר של הגדוד שלמה ויללבה בשער לשליטה ודיווח, וטס עם הרכב לנקודת הפינוי המוסק במנחת גיבור. השיירה הותקפה, הרוג ממגלן במוצב גלגלית הסמוך. מרכז את הדיווחים ומגבש תמונת מצב. רובם המכריע של הנגדים נפצעו מירי ורסיסים, הסמג"ד טל סיני נפצע אנושות. אני מתבונן בו תוך כדי ריצה עם האלונקה למסוק שיפנה אותו לרמב", פציעתו פציעת ראש קשה. רק דקות ספורות לפני כן דיברתי עם האיש ועכשיו הוא מפרפר בין חיים למוות. רופאים מנסים ליצב את מצבו, מקווים שישרוד הדרך עד לבית החולים. הוא לוחם אמיתי, הוא שרד. שאר הנגדים פונו לטיפול וחזרו לאחר החלמה.אני מתחיל לעכל. מדבר עם החטיבה, מעדכן, מנתח את המצב – תגבורת, פערים, הכשרות. צריכים סמג"ד מחליף כי ברור לי שטל לא יחזור לגדוד. לילה, לא נרדם. חתיכת קבלת פנים לגדוד. על המדים שלי עדיין כתמי דם מהפינוי. עולה הבוקר, שיחת מחלקה. שלום, אני השליש החדש, דודו…מתחילים. פעולות בסיסיות לשליטה – מיפוי פערים, חלוקת עבודה, הערכות לפ.ע מג"ד ופגישות עם המ"פים. אדרנלין.
יום רביעי, כניסה במרצדס, לא סתם. מגיע לעישייה ונפגש עם המג"ד. עידכונים, פערים ומשמעויות. החלטות להמשך. מכיר את הקשר"ג זיו ויינברג, הוא מלווה אותי ודואג לי כמו אח! קופץ לפגישות עם המ"פים – מסייעת, צעיר, אבל נכנסתי טוב, פגישה מצויינת עם משה. למחרת פגישה עם אבשלום אורן ז"ל מ"פ הרובאית, איזה איש! איש מיוחד. מסוג האנשים שמשאירים חותם בכל פגישה ואני מזהה בו דמות ויכולות של מפקד בכיר. אני מבלה שעתיים עם האיש, והוא מכיר את כל חייליו. לא רק בשמות אלא גם באיזור המגורים, במצב בבית. אנחנו מדברים על נושאים לטיפול ברמת הפלוגה והפרט. מפקד כלבבי. מ"מים מצויינים – בוני בנימין בוני מזר, גיא ביטון ודור. התחברתי אליו מהר, אי אפשר שלא. שבת שניה ברצף, יורד לשער העגל. נוסע לפגישה עם מ"פ המסלול, אריק מועלם, בבינת ג'בל – אין איך להגיע. תופס טרמפ עם אביר עד לעין אבל ומשם חובר לכלי שעולה למוצב. מחכה לאריק והנה הוא נכנס מחייך, חזר מאובק מפעילות בברעשית. מתאפס איתו על הפלוגה והפערים לטיפול. ישן לילה בבינת ג'בל. למחרת נוסע לדיון בחטיבה, מציג פערים ודרישות למוכנות הגדוד לשגרה ולחירום, את כל הפערים ברמת הגדוד והחיילים, לא יוצא עד שאין פתרון לכולם.
ביום שישי בצהריים אני נוסע הביתה ומגיע לקראת שבת. נרדם עם המדים ובשש בבוקר, עם אותם מדים, קופץ מטלפון וטס צפונה חזרה. "הייתה היתקלות של הרובאית", מודיע לי מ"פ המפקדה, "אבשלום נהרג יחד עם עוד לוחם, יבגני ברצלבסקי, ועוד שניים פצועים". אני פוגש בפעם האחרונה את אבשלום בנסיבות אחרות בבית חולים זיו. גם את יבגני. קשה להאמין. רק התחלנו את הקו, רק התחלתי תפקיד.
יום שני שוב בעישייה, מתחיל להתרגל לרעיון. לבנון ארץ יפה, השקט שלה מטעה! גדוד שקד, גדוד גבעתי, קרבי, חד, אנשים מעולים.
לזכרם של אבשלום אורן ויבגני ברצלבסקי ז"ל ולבריאות איתנה של הפצועים ושל טל סיני.
