מרץ 99' ברכס רמים. אני מ״מ בפלוגה ב׳/53. קצת מאוכזב למצוא את עצמי בצבעוני-ציפורן ולא במוצבים החודרים, אבל כבר בחפיפה מבין שהזמינות של שני המוצבים האלו תייצר לי קו פעיל מאוד. לא סתם זכה טנק ה-835-250 שלי לחזור מהקו עם הקילומטראז הגבוה בגדוד. האיזור היה נקודת הזנקה למבצעים רבים.

הלילות הראשונים, כולל ליל הסדר בצריח, התאפיינו בערפל כבד במיוחד. בחסות הערפל, חזר צוות של הפלוגה המבצעית של 890 – שהיינו איתה במוצב – ממארב באיזור הכפר מרכבה. באמצע הלילה הוקפצנו כי היה אירוע על הגדר ויש נפגעים מכוחותינו. צוחקים עלינו, השיריונרים, ש״קצת ערפל, ואתם עוצרים״. מה שקצת נכון. היה בלתי אפשרי לזוז. למעשה, גם לא יצאנו למארב ארטישוק בלילה הזה למרות שתוכננה חזרה ממארב. אבל האירוע הוציא אותנו מיד. בשניה שהתחברתי לקשר, אני זוכר את סמג"ד 890 (נדמה לי שאיציק זפט?) צועק בקשר שיש פצוע והוא מעמיס אותו על מכסה המנוע שלו. החשש מאירוע חבלני התבדה – הצוות נכנס לשד"מ של כוחותינו סמוך לגדר, בגלל טעות ניווט. הייתי מאוד רוצה לדעת מה עלה בגורל הבחור שנפצע שם. הלילה נגמר בחיפוש נעליים ושאר 'חלקים' בלב השד"מ, עם D9 בליווי שלנו. זו היתה קבלת הפנים לקו עמוס בו ליווינו בשיירות יחידות חי"ר שונות למארבים על הסלוקי.

כך גם היה בלילה האחרון. נכנסנו להוציא את סיירת גולני (נראה לי) ממארב לכיוון הסלוקי/שקרא. כמו לילה אחרון, הכל הסתבך. היציאה התעכבה. הסתבר שיש לוחם שלא הרגיש טוב או נעקץ ממשהו ושלחנו קדימה את האמבולנס. הלילה כמעט נגמר ועולה היום. אנחנו בפעילות ומתחילים לשמוע בקשר שיש מובילים שמחכים לקחת את הטנקים ואותנו בחזרה לגדוד והביתה. אני מקבל הנחיות משמואל זכאי, המח"ט שחיפק, והוא אומר לי ״עוד כמה דקות. תסיים את זה ותצאו״. עניתי לו שממילא נתעכב כי הנקפ"דון שלצידנו שבק חיים ואנחנו מתחילים לחבר כבלים ולגרור החוצה.

איפשהו, עמוק בבוקר ועם הרבה לחץ, בעיקר בחפ"ק, חצתה השיירה בשלום את שער 279, שלמעשה היה קרוב לקו דיווח 277, ומכאן הטעות הטראגית שגרמה לכניסה לשד"מ באותו מקרה מהלילות הראשונים.