ליאור שבתאי ז"ל
אנחנו חוזרים שבוזים למוצב ואני מנצל את זה שאני לא בתפקיד ובלי חיילים, ורץ לחמ״ל להתקשר הביתה כדי להודיע שלא אגיע. אני מספיק לעשות שיחה קצרה והקווים נופלים. עוברות כמה דקות והידיעות על האסון הנורא שקרה מתחילות להגיעה
שנים של לחימה, זיכרון, רעות ובוץ לבנוני מתערבבים בקהילת "סיפורים מלבנון – מה שקרה במוצבים" שהוקמה בפברואר 2020 בסגר הקורונה הראשון. הקבוצה מאפשרת ללוחמים שהיו שם, הזדמנות לחלוק, לשתף ולהזכר ביחד בחלק משמעותי בהיסטוריה הישראלית, שעיצבה אותם ואת המדינה. אנחנו מביאים פה כמה סיפורים נבחרים שקיבלנו מאת הכותבים את הרשות לפרסם אותם, יחד עם התמונות המצורפות. כל הסיפורים מובאים בגוף ראשון.
אנחנו חוזרים שבוזים למוצב ואני מנצל את זה שאני לא בתפקיד ובלי חיילים, ורץ לחמ״ל להתקשר הביתה כדי להודיע שלא אגיע. אני מספיק לעשות שיחה קצרה והקווים נופלים. עוברות כמה דקות והידיעות על האסון הנורא שקרה מתחילות להגיעה
הפעם הייתי לבד ללא צוות אורגני, אבטח אותי כוח קטן של שריון וחי"ר ואני התמקמתי על מצוק מעל הים, מחובר לכבל סנפלינג שלא אדרדר למטה. כח האבטחה היה בערך 300 מטר מאחורי מטעמי בטיחות וביטחון שדה. ברגעים הקצרים הללו נזכרתי בכולם ואפילו דמיינתי שהם כולם מאחורי.
האתר נבנה ע"י לינגו מולטימדיה