אני באמצע המלחמה מסתפר על הסוללה, יושב בשורה הראשונה במקום הכי טוב, שומע עוד פגז יוצא ועוד בית מתרומם באויר. הכל מולי. מחזה הזוי.

סביב ארבע בבוקר הגדוד הוקפץ. התעוררתי והסתכלתי על החבר'ה מתלבשים בריצה. בסתר ליבי ריחמתי עליהם שהם צריכים לצאת באמצע הלילה מהמיטה החמה. הסתובבתי לי בשק השינה משפר את תנוחת השינה שלי ונערך לחזרה לנמנם כשפתאום הכתה בי ההכרה – אני משובץ בטנק של ארנון!

באותו רגע, שאני עדיין זוכר אותו כאילו זה היה אתמול, הכול עובר להילוך איטי כמו בסרטים, כאשר זאת היתה הפעם הראשונה שירו עלי טיל סאגר, ולכן למרות שכאילו ידענו למה לצפות, לקח לי כמה שניות ארוכות להבין שיורים עלינו טילים