שנים של לחימה, זיכרון, רעות ובוץ לבנוני מתערבבים בקהילת "סיפורים מלבנון – מה שקרה במוצבים" שהוקמה בפברואר 2020 בסגר הקורונה הראשון. הקבוצה מאפשרת ללוחמים שהיו שם, הזדמנות לחלוק, לשתף ולהזכר ביחד בחלק משמעותי בהיסטוריה הישראלית, שעיצבה אותם ואת המדינה. אנחנו מביאים פה כמה סיפורים נבחרים שקיבלנו מאת הכותבים את הרשות לפרסם אותם, יחד עם התמונות המצורפות. כל הסיפורים מובאים בגוף ראשון.
אני זוכר שבזמן הטירונות, כשעמית והצוות שלו הגיעו בפברואר לבסיס הטירונים לאחר שנעצרו להם המסכמים, עמית נכנס לאוהל שבו ישנתי עם עיניים דומעות וסיפר לי ולחבריי על אסון המסוקים. לחשוב על זה ש-73 חיילים נהרגו ברגע. עמית, אבי והסמלים הכירו את רובם. אנשים היו שבוזים, קשה להסביר את התחושות למי שלא היה שם
במהלך המסע כעסת על הצוות שלא עוזר מספיק לפק"ליסטים. על מנת להכניס משמעות לדבריך, הכנסת את כולנו לים עד לגובה הברכיים. כמובן שאתה נכנסת הכי עמוק
אין נקיונות, מבשלים לבד אז האוכל הרבה יותר טעים וזמין, והרבה פחות סינג'ורים והרבה יותר זמן פנוי. יחד עם זאת, התקפות המוצב הרבה יותר מפחידות – מוצב הדר, משום מה, היה למיטב זכרוני די פתוח מהצד המזרחי שלו, ומאד מאד קרוב לכפר תיבנית
האתר נבנה ע"י לינגו מולטימדיה