שנים של לחימה, זיכרון, רעות ובוץ לבנוני מתערבבים בקהילת "סיפורים מלבנון – מה שקרה במוצבים" שהוקמה בפברואר 2020 בסגר הקורונה הראשון. הקבוצה מאפשרת ללוחמים שהיו שם, הזדמנות לחלוק, לשתף ולהזכר ביחד בחלק משמעותי בהיסטוריה הישראלית, שעיצבה אותם ואת המדינה. אנחנו מביאים פה כמה סיפורים נבחרים שקיבלנו מאת הכותבים את הרשות לפרסם אותם, יחד עם התמונות המצורפות. כל הסיפורים מובאים בגוף ראשון.
הסגן שלי בעמדה מעיר אותי לזיהוי של 3 מחבלים. אנחנו ממוקמים בעמדות השולטות בצורה מעולה על שטח ההשמדה שהם נעים לתוכו. בינתיים אני אומר לאורן איזו מתנה הוא קיבל כמחזור אחרון, זה נראה מבטיח מאוד בשלב הזה
כמעט כולם מגיעים כל שבוע, לפעמים מישהו מחסיר, אבל משתדלים לא לפספס, או שרק אבא בא, או רק אמא. חברות לא באות כל שבוע, חוץ מיעל, חברה של בועז, שמעדיף שתבוא קצת פחות. כואב הלב על אלכס, הוא עלה לבד לארץ, חייל בודד, ההורים שלו באים בקושי פעם בשנה
קור. אין דבר קר יותר מהקור הלבנוני. בכוננות עם שחר, בסיורים בבט"שית, במארבים. קור כלבים.
כשהם נכנסים לטווח הירי שלנו, הצלף אורן זריף מוריד שני מחבלים מטווח של כ-250-300 מטר, ואז ניתן האות – כל הכוח נותן מכת אש על המחבלים. אחד מצליח לחמוק לעבר עיקול הוואדי, שני מתמוטט מתחת לעץ ונמצא בן הכוונות שלי, אני יורה לעברו מספר כדורים
האתר נבנה ע"י לינגו מולטימדיה