בלי התרעה מוקדמת נפתחת עלינו אש תופת. כדורים שפוגעים מול הרגליים ושניות אחר כך צעקה ראשונה של גפני, "נפצעתי". תוך כדי אש תופת, אנחנו מחזירים אש לכיוון אבל בתכלס לא לגמרי יודעים מאיפה חוטפים

עשיתי קווים בלבנון גם עם מסייעת 51 ורובאית 12 של גולני, אנשים אחד אחד וחוויות מדהימות, אבל את הפלחה"ן אישית תמיד אזכור יותר

הפעם זה לא תורי לצאת הביתה כי עליתי למוצב רק לפני שבוע, גם כן במסוק. את סמל הצוות אמור להחליף מפקד הצוות.
יושבים בעמדת התצפית בעוד ערב שגרתי שמתנהל על מי מנוחות, ואז מתחיל רחש שצפוי לגבור לצונאמי. זה מתחיל בכך שהחיילים שירדו למנחת חוזרים לפתע למוצב. לא ברור למה. לאחר מכן מתחילות שמועות בקשר שהייתה תאונה ומסוק התרסק

אין נקיונות, מבשלים לבד אז האוכל הרבה יותר טעים וזמין, והרבה פחות סינג'ורים והרבה יותר זמן פנוי. יחד עם זאת, התקפות המוצב הרבה יותר מפחידות – מוצב הדר, משום מה, היה למיטב זכרוני די פתוח מהצד המזרחי שלו, ומאד מאד קרוב לכפר תיבנית