התחלתי לשחק ברעיון שלאחר מכן פיתחתי יותר לכשהייתי סמ"פ ומפקד כרכום בקו של חורף 97-98. הבאתי מהבית מכשיר קשר אזרחי, סורק תדרים קטן שהיה לי מתחביב מצנחי רחיפה בו עסקתי – מכשיר איתו ניתן לסרוק ולעלות על רשתות קשר של חיזבאללה. בוקר עצל אחד, בזמן שהשריונרים היו עסוקים בטפ"ש, שמעתי בקשר משהו בערבית שנשמע חשוד, קראתי לתמיר הגשש שתרגם שהם מדברים על הטנק בג'בל בלט (כרכום). הבנתי שכנראה עלינו פה על משהו

במהלך הנסיעה החשוכה, מפקד הכלי, רונן, מוציא את פלג גופו העליון החוצה בכדי לראות את הדרך ולכוון את הנהג. באחד מהמורדות הנהג סוטה מהדרך ורונן עף החוצה מהכלי שמרסק אותו למוות

ותיקים ישנים, מיטות בשלוש קומות שלא מאפשרות לישון על הצד לבחור במימדיי, בטח בהתחשב בעובדה שישנים בתוך החרמונית. שעות של תורנות מטבח, המון קפה, סיגריות ושש בש, צחוקים אל תוך הלילה

בלילה של יום העצמאות אנחנו במוצב, רואים לפתע את הזיקוקים בצפון הארץ ונאכלים מבפנים. פתאום אנחנו מקבלים סטירה חזקה לפרצוף שהנה בישראל חוגגים ונהנים ואנחנו בתוך מציאות אחרת לגמרי. כולם שבוזים. נזכרים בבית שלא ראינו מזמן, בחברים, בחיים האמיתיים שלנו

ואז, כמו מלאך מהשמיים, פתאום קורא לי המג"ד עימאד פארס, שואל בענייניות אם אני עדיין שוכב בנקודה ואם אני זוכר את נק' התצפית ממנה צפיתי על נקודת השכיבה בתנועה למארב

ישנתי במוצב לבוש ועם נעליים, כשהקפיץ אותי בבהלה אחד הלוחמים: 'מטוס חיל האוויר נפל בלבנון ועליך להגיע בדחיפות לבירנית (מרחק של כ-5 ק"מ) לפקד על צוות החילוץ המוסק'

פתאום שומעים הודעה בקשר שהטנק נמצא, חטף סאגר, אחד או שניים. יצאנו בחזרה, אני והצוות נסענו למנחת בגיבור, שם חיכה צוות תאג"ד שריון מ-188 או 7. הכרתי את החוג"ד מהקורס, הפצועים הגיעו במסוק. המט"ק חטף פגיעה ישירה ונהרג, הטען קשר פצוע