התחלתי לשחק ברעיון שלאחר מכן פיתחתי יותר לכשהייתי סמ"פ ומפקד כרכום בקו של חורף 97-98. הבאתי מהבית מכשיר קשר אזרחי, סורק תדרים קטן שהיה לי מתחביב מצנחי רחיפה בו עסקתי – מכשיר איתו ניתן לסרוק ולעלות על רשתות קשר של חיזבאללה. בוקר עצל אחד, בזמן שהשריונרים היו עסוקים בטפ"ש, שמעתי בקשר משהו בערבית שנשמע חשוד, קראתי לתמיר הגשש שתרגם שהם מדברים על הטנק בג'בל בלט (כרכום). הבנתי שכנראה עלינו פה על משהו

במהלך הנסיעה החשוכה, מפקד הכלי, רונן, מוציא את פלג גופו העליון החוצה בכדי לראות את הדרך ולכוון את הנהג. באחד מהמורדות הנהג סוטה מהדרך ורונן עף החוצה מהכלי שמרסק אותו למוות

ותיקים ישנים, מיטות בשלוש קומות שלא מאפשרות לישון על הצד לבחור במימדיי, בטח בהתחשב בעובדה שישנים בתוך החרמונית. שעות של תורנות מטבח, המון קפה, סיגריות ושש בש, צחוקים אל תוך הלילה

בלילה של יום העצמאות אנחנו במוצב, רואים לפתע את הזיקוקים בצפון הארץ ונאכלים מבפנים. פתאום אנחנו מקבלים סטירה חזקה לפרצוף שהנה בישראל חוגגים ונהנים ואנחנו בתוך מציאות אחרת לגמרי. כולם שבוזים. נזכרים בבית שלא ראינו מזמן, בחברים, בחיים האמיתיים שלנו

כך חלפו הימים בציפיה, אך התקפת המוצב לא באה. שבועיים אחרי שירדנו מהקו, הנח"לאווים שהחליפו אותנו ספגו את ההתקפה הזו על כרכום.
בתור בחור צעיר הרגשתי קצת החמצה, היום אני מבין שהיה לנו מזל ועדיף ככה