תחילת קיץ 92, אני כבר עציץ במסייעת, יושב בצבעוני, מידי פעם מארב, מידי פעם תו"ס, ומחכה לשחרור, רק שיגיע כבר לילה אחד הגזרה מתחממת, מישהו

ערב אחד אני שומר בעמדה, מתצפת על הכפרים ממול ב-20/120. פתאום שריקה, הבזק, ופיצוץ. חטפנו מטל"ר בסמוך למוצב. כולם קופצים לעמדות, עשר דקות של מתח וחזרה לשגרה. מסתבר כי הנוף, הפסטורליה וחו"ל – משקרים

תקשיבי לי, אני אומר לה, ותקשיבי לי טוב! השיחה הזאת לא התקיימה, את לא דיברת איתי. את תתקשרי לפה עוד עשר דקות, תבקשי שיעירו את המ"פ ותמסרי לו את ההודעה. הבנת?!

הקשר שקפץ גם עם אפוד חובש אומר לי "הקשר לוחץ לי על האפוד חובש, אני בקושי זז", ומי כמוני מנצל את ההזדמנות. אני לוקח את מכשיר הקשר, זורק על הגב ורץ למ"פ לשער הכניסה, "אני הקשר שלך"