מארב אחרון, קשר משוגע וחייל שרק רוצה לבכות, גם ברדיו יובל לא יכול לעצור את זה, אני חותך בצד בדרך הביתה לקבור חלומות, נשארה לי חצי סיגריה ורגש חמקמק שלא הצלחתי מאז לתפוס

הקמת מוצב ראס ביאדה, רותם, מתחיל בחדירת חוליית המחבלים בפיקודו של סמיר קונטר לנהריה. את תוצאות החדירה הזו כולנו מכירים, אולי פרט לנושא הזה. יהי

נתנו בהתחלה ל-D9 לעשות את העבודה כדי שיישר את הקרקע לפני שנגרור את הטנק, אבל מה? באחד הסיבובים שלו, גם ה-D9 מתהפך. אני עולה בקשר לדווח וחושבים שאני מסתלבט עליהם

אז אנחנו 4 חי"רניקים שמעניין להם את הביצה השמאלית מהתרגיל 'דה מי קולו' של חיל הים, שנאלצים עכשיו פעם ראשונה בחיינו לסחוב "פצוע" של חיל הים בתעלות באלונקה מבד (תכל'ס סדין עם רצועות)

היינו אוכלים שם אוכל מגוון ושווה בכמויות, תודות לחיל הים. אנחנו, שהיינו רגילים להתפנק בעיקר על גללי עיזים ביום טוב, הרגשנו שנפלנו על מסעדת מישלין שלושה כוכבים (בניכוי הצרבות, כן?). בתוספת הנוף הבלתי נפס, זה הרגיש כמו קלאב הוטל לוטראקי יוון

יושבים כמה שעות טובות בגשם מטורף, וכל מה שאני חושב לעצמי זה מי הבן זונה שייצא בגשם כזה?! עם כל הדריכות, נקודת השכיבה הלא סימפטית והטאס 6 שלא ממש עזר – הייתי בטוח שמחבל לא יעבור פה היום, ובאמת חוץ מגשם לא היה כלום במארב הזה

בחוף מחכה לנו טנק וכוח לוחם שנפרס לאבטחה ואנחנו מתחילים להוריד את החבר'ה בנאגלות ,כאשר הס"ג נראית כמו בסרט של רמבו – מאג פתוח בחרטום, חייל אחד שוכב על החרטום, החי"רניקים, שרק סיימו להקיא את החיים על הדבורה, עכשיו חוטפים שפריצים עם כל התיקים שלהם ומנסים להתכווץ כמה שרק אפשר מאחורי הבידונים

משהו בי נשבר מאז. הפסדנו בקרב והאויבים שלנו חוגגים. שנאתי את לבנון, למרות שהנוף שם נראה בדיוק כמו נוף ילדותי בגליל, רק מהכיוון השני. הרגשתי שאני מגן ממש על המשפחה שלי, על הבית

במוצב רותם שעל קו החוף, צפונית לראש הנקרה, ישב בדרך קבע רופא/ פרמדיק, בדרך כלל מילואימניק שהתחלף עם השיירות הנכנסות. במהלך חורף 1997 היה שבוע

מאותו רגע היה ברור שחייבים להוריד אותו. הגיעו יחידות שונות ואנחנו תרמנו את חלקינו עם הטנק. יוצאים דווקא בשעות היום מזרחית למוצב (בתמונה אפשר לראות את רותם ומאחוריו את הים) וממתינים לו בעמדה אחורית, כשעמדת התצפית מהמוצב אמורה להיות לנו עיניים קדמיות.

רפי כאמור היה בעמדת השמירה, החלו נפילות פצמ"רים ובחסותן ירה אותו מחבל חיזבאללה טיל שפגע ישירות ברפי והרג אותו במקום. עבורי זו היתה הפעם הראשונה שמוות של חייל היכה קרוב כל כך. אני וכל אנשי המוצב היינו בהלם.

אני עוצר את הנגמ"ש, פותח את התא, מרים את הראש מחוץ לנגמ"ש ואני פשוט לא מאמין למה שאני רואה –  אני רואה את הרכס שעליו יושב המוצב מעלינו, אנחנו נמצאים על כביש צר באמצע עיקול, משמאלי הים, מרגלות ההר מימיני, ואז אני מבין שחצינו קו אדום ובעצם טעינו בדרך