שנים של לחימה, זיכרון, רעות ובוץ לבנוני מתערבבים בקהילת "סיפורים מלבנון – מה שקרה במוצבים" שהוקמה בפברואר 2020 בסגר הקורונה הראשון. הקבוצה מאפשרת ללוחמים שהיו שם, הזדמנות לחלוק, לשתף ולהזכר ביחד בחלק משמעותי בהיסטוריה הישראלית, שעיצבה אותם ואת המדינה. אנחנו מביאים פה כמה סיפורים נבחרים שקיבלנו מאת הכותבים את הרשות לפרסם אותם, יחד עם התמונות המצורפות. כל הסיפורים מובאים בגוף ראשון.
החושך יורד, אישור היציאה ניתןף ואני מלווה אותם במבט כשהם יוצאים מהשער לדרכם. התפניתי לעיסוקי שלי, אני יורד למטה לצוללת, שוכב קצת במיטה ומהרהר על כל מיני דברים. אחרי רבע שעה עולה למעלה להתארגן לקראת מסדר כוננות ואז מתוך החשיכה, לוחם מהצוות רץ באמוק, נכנס למוצב וצועק "רופא, רופא"
לקראת סוף אפריל, כשקיבלנו קצין חדש, התחלנו בפעילות כמדלגת של יק״ל. אחרי שעשינו כבר משימות במוצב ברוש ברכס עלי טאהר ובמוצב סוג׳וד בגזרת עיישיה-ריחן, צורפנו למשימה של פלס"ר צנחנים בגזרת הכפר ברעאשית. למדנו את המשימה במשך שבוע בבסיס החטיבה המערבית של יק"ל בבינת ג׳בל
המוצב היה ללא טבח ואנחנו הכנו לעצמנו אוכל. טחנו בעמדות וניקינו במטבח, אבל הצנחנים סירבו להשתתף במטלות. תיצפתו קצת והלכו לישון כמו מלכים, למגינת ליבנו
במהלך התנועה, מס' חיילים זיהו תנועות חשודות והבזק אור ("נצנוץ"), רק לאחר דיווח לחמ"ל ובדיקת השטח באמצעים טכנולוגיים יעודיים שלא העלו דבר, ניתן אישור להמשיך קדימה
האתר נבנה ע"י לינגו מולטימדיה