אני זוכר שבזמן הטירונות, כשעמית והצוות שלו הגיעו בפברואר לבסיס הטירונים לאחר שנעצרו להם המסכמים, עמית נכנס לאוהל שבו ישנתי עם עיניים דומעות וסיפר לי ולחבריי על אסון המסוקים. לחשוב על זה ש-73 חיילים נהרגו ברגע. עמית, אבי והסמלים הכירו את רובם. אנשים היו שבוזים, קשה להסביר את התחושות למי שלא היה שם

עשיתי קווים בלבנון גם עם מסייעת 51 ורובאית 12 של גולני, אנשים אחד אחד וחוויות מדהימות, אבל את הפלחה"ן אישית תמיד אזכור יותר

כמעט כולם מגיעים כל שבוע, לפעמים מישהו מחסיר, אבל משתדלים לא לפספס, או שרק אבא בא, או רק אמא. חברות לא באות כל שבוע, חוץ מיעל, חברה של בועז, שמעדיף שתבוא קצת פחות. כואב הלב על אלכס, הוא עלה לבד לארץ, חייל בודד, ההורים שלו באים בקושי פעם בשנה