היינו אוכלים שם אוכל מגוון ושווה בכמויות, תודות לחיל הים. אנחנו, שהיינו רגילים להתפנק בעיקר על גללי עיזים ביום טוב, הרגשנו שנפלנו על מסעדת מישלין שלושה כוכבים (בניכוי הצרבות, כן?). בתוספת הנוף הבלתי נפס, זה הרגיש כמו קלאב הוטל לוטראקי יוון

יושבים כמה שעות טובות בגשם מטורף, וכל מה שאני חושב לעצמי זה מי הבן זונה שייצא בגשם כזה?! עם כל הדריכות, נקודת השכיבה הלא סימפטית והטאס 6 שלא ממש עזר – הייתי בטוח שמחבל לא יעבור פה היום, ובאמת חוץ מגשם לא היה כלום במארב הזה

מיד הרחתי ריח של הזדמנות. ניגשתי אליהם ובעברית מתובלת בערבית עם נגיעות בצרפתית שלמדתי בכיתה ז' ותנועות ידיים מזרח תיכוניות, רקמתי עסקת חילופיי שבויים נוסח לבנון: אתם מקבלים את הקסטה המקורית של קוקו מאילת כולל השיר "זהיל הווה", ואני מקבל 2 קסטות בערבית (לא מקוריות), אחת מהן של עבדל חאלים והשניה לבחירתכם

לקראת סוף אפריל, כשקיבלנו קצין חדש, התחלנו בפעילות כמדלגת של יק״ל. אחרי שעשינו כבר משימות במוצב ברוש ברכס עלי טאהר ובמוצב סוג׳וד בגזרת עיישיה-ריחן, צורפנו למשימה של פלס"ר צנחנים בגזרת הכפר ברעאשית. למדנו את המשימה במשך שבוע בבסיס החטיבה המערבית של יק"ל בבינת ג׳בל

אני נזכר בהם. בחלק מהפעמים אני נעמד ליד אבא בבית, מול דלת המרפסת הצופה החוצה. הוא מרכין ראש, אני רואה את עשרות שנות הלחימה רצות אל מול עיניו. נזכרים בחללי צה"ל שנפלו בעת הלחימה לצידו ובכ- 650 חללי צבא דרום לבנון שלחמו למען המולדת, השלום והשכנות הטובה. אך מה לו לזיכרון האישי שלנו אל מול מערכת שהכירה בהם אך אינה עושה דבר להנציח אותם

הטנק לא יכול לעלות לעמדה בגלל ירי טילים לכיוון, הקשר החיצוני כמובן נחסם מיד ואין אפשרות להפעיל את הצוות האחורי. פצמ"רים נופלים על המוצב וסביבו, תול"רים פוגעים בדופן התחתונה של העמדה וסאגרים חולפים מעלינו

אין נקיונות, מבשלים לבד אז האוכל הרבה יותר טעים וזמין, והרבה פחות סינג'ורים והרבה יותר זמן פנוי. יחד עם זאת, התקפות המוצב הרבה יותר מפחידות – מוצב הדר, משום מה, היה למיטב זכרוני די פתוח מהצד המזרחי שלו, ומאד מאד קרוב לכפר תיבנית

כעבור תקופה, ביצענו תע"מ גם בגזרת אביבים וגם שם פגשתי את עאקל בואדיות היורדים מבירכת נקיה (שמובילה מאזור שקרא). לימים, כאשר הייתי סמח"ט 300, פגשתי את עאקל באוגדה 91 ובפיקוד ואז נפל לי האסימון אודותיו